הזכות למדינת היהודים

הטענה העיקרית של הערבים היא שהם בעלי הארץ מתוקף כך שהם הילידים כאן ואילו אנו היהודים הגענו לכאן מארצות התפוצה ונישלנו אותם. מתוקף טענה זו אין סיכוי שיסכימו לפתרון כל שהוא שכולל מדינה ליהודים בארץ ישראל. כל פיסת אדמה ולו הקטנה ביותר עליה נכונן את מדינת ישראל היא פיסת אדמה שנגזלה מהם ועלינו להחזירה לבעלים הערביים. בטווח הארוך הם לא יסכימו, גם אם יצליחו לפתות אותם או להכריח אותם, להסכים למדינה יהודית כל שהיא. זו הסיבה הבסיסית לכך שאין הם מוכנים להסכים למדינה יהודית ולסיום הסכסוך, אפילו כאשר הם חלשים, אפילו שמנפנפים בפיתויים כלכליים בפניהם.

זו הסיבה שכל הסבבים 'בשיחות שלום' נכשלו ויכשלו בעתיד. גם כאשר מציעים להם את כל שדרשו כתנאי לשלום, הם מעלים דרישות חדשות. למד את זאת אהוד ברק בדרך הקשה, למדו זאת רבים אחרים, אך עדיין המוח היהודי המתוכנת בתרבות המערבית מסרב להכיר בכך. הוא, ויחד אתו המערב כולו, מאמין שלו רק יקבלו את הדרישות הנוכוחיות של הערבים ייכון שלום. לאחר שנים של תעמולה מתוחכמת על ידי דוברים ערבים הנתמכים בפטרו-דולרים רבים ובלא מעט יהודים ליברלים הרגישים למה שנראה כעוולות לזולת, המערב מקבל יותר ויותר את הטענה הזו שביסוד 'הנרטיב' הערבי. 'למה אתם מרגיזים את הערבים? קבלו את הדרישות של המסכנים שגזלתם את אדמתם, ותחיו.' הערבים, בתחכום רב, מקבעים את הטענה הזו על ידי המצאת סיפורי היסטוריה ערבית בארץ והכוחשת הקשר שהיה אי פעם ליהודים בארץ ישראל. את הסיפור 'הנרטיב' הזה הם מוכרים לא רק למערב אלא מחנכים לאורו את ילדיהם, למעשה אפילו משכנעים את עצמם שזו האמת. זו הסיבה שאין הם מוכנים ולא יהיו מוכנים אי פעם, להפסיק את ההסתה בבתי הספר, במסגדים, ובתקשורת. לעולם אסור לנו לקבל אפילו חלקית, את 'הנרטיב' הזה. זה מתכון להתאבדות מדינית. לעולם לא ייכון שלום על בסיס זה. לכן מי שרוצה סיכוי לשלום וחיים משותפים בחבל ארץ זה, חייב להלחם בטענה זו. אין סיכוי 'לשכנע' את הערבים בדרך של טיעונים הגיוניים. אפשר אולי לשכנע חלק מדעת הקהל במערב, אך גם זאת משימה קשה, למרות שהצדק והאמת לצידנו. כל מי שיודע פרק בתעמולה או אפילו פרסומת למוצרים, יעיד שטבעו של האדם שהוא אינו משתכנע מטיעונים רציונליים כמו מפניה לרגש. כדי לשכנע את דעת הקהל המערבי, יש לשנות את ההסברה ולהעתיק את כובד המשקל להסברה רגשית. שטח שנזנח עד כה ודעת הקהל המערבי, חשוף להסברה רגשית ערבית בלבד. לשם כך עלינו לגייס את הכישרון היהודי, שאינו זניח, בארץ ובתפוצות. חיזוק מעמדנו בדעת הקהל המערבית חיוני לשרידות שלנו כמדינה. המשך הידרדרות יביא לחוסר לגיטימציה של המדינה ולדרישה לחיסולה או לפחות לאדישות לחיסולה על ידי הערבים. לגבי הערבים עלינו לנקוט צעדים של צמצום ההסתה. בהסברה, בחוק, בכוח ובתחבולות, בכל מקום שאפשר. בישראל ובשטחים הנשלטים על ידי ישראל :

• בבתי הספר במגזר הערבי .
• בדרשות במסגדים .
• בתקשורת הישראלית.
• בכנסת.
• בארצות הערביות תוך שימוש במגוון הנכסים והיכולות שלנו.

במקביל חייבים להתמקד בחיזוק מגמות 'התמערבות' וגם החלשת תדמית 'ראש חץ מערבי' שלנו, תוך בניה של תרבות יהודית הקרובה יותר לתרבות המוסלמית מאשר המערב. שזה בתמצית הסיכוי היחיד שאי פעם נשרוד כמדינה בארץ ישראל המשתלבת באזור. נושא זה של חיזוק התרבות יהודית בארץ ובתפוצות חשוב גם לחיזוק ההזדהות שלנו עם המדינה ולשרידת העם היהודי בכלל, גם אם הוא לא היה עוזר לשילובנו באזור. בכל האמור כאן, איני טוען שאין גם תשובות הגיוניות טובות לטענות הערביות.

דוגמאות:

• טענה: הם תושבי האזור המקוריים? - ממתי? בבחינת העובדות יתברר שלא היו כאן כעם בכלל (למעשה גם רוב הארצות הערביות מסביב הן לא הרבה יותר ותיקות מישראל), וכפרטים הגיעו לכאן לא מזמן (במונחים היסטוריים). גם לפי טענתם הם נישלו איזה שהוא עם (היהודים הקדמונים? הכנענים? החיטים? האדם הניאדרטלי?), ולכן עולה השאלה כמה זמן עלינו לחכות לאחר 'נישולם', כדי שנחשב לתושבים מקוריים. האמת היא שוויכוח למי הזכות הוא וויכוח עקר.
• שטח הגולן הוא סורי? בבחינת העובדות נמצא שהוא זמן רב יותר בידי ישראל מאשר בידי סוריה שקבלה אותו בגחמה צרפתית אימפריאליסטית (תוך נישול הדרוזים שחיו שם וכיבושו מידי הטורקים העותמאנים.)
• חילופי אוכלוסיה היו בכל תקופות ההיסטוריה כולל התקופה החדשה, ולפעמים התבררו כפתרון היחיד ליישוב סכסוכים בין אומות. לכן אם דורשים 'טרנספר' של יהודים משטח המיועד למדינה הפלשתינית אותו הגיון מוחייב טרנספר של הערבים מהשטח המיועד למדינה היהודית. הטוענים 'לפנוי ההתנחלויות' או 'התנתקות' שהם מילים מכובסות לטרנספר, ובייחוד מי שיזם ותמך בטרנספר בטענה של פתרון הפרדה, חייב גם לתמוך בהפרדה בתוך ישראל של 67. מי שטוען שבגלל הדמוגרפיה נאבד את הרוב שלנו בארץ אם הערבים בשטחים יהיו בגבולות ישראל, כוחיזוק לטענתו שחייבים 'שתי מדינות לשני עמים' לא יכול לתמוך 'באיחוד משפחות' המביא את המשפחות מארצות ערב לישראל, אלא באיחוד משפחות שיעשה בארצם של הערבים.

חייבים להעלות טענות אלו ואחרות קודם כל בישראל כדי לשכנע את האנשים שבאצטלת שמאל ליברלי, אוהב אדם באשר הוא, (במידה שאינו ימני או דתי), נוטים לקבל את 'הנרטיב' הערבי לפחות כשווה ערך לעובדות ההיסטוריות האמתיות.