ידועה התופעה של ארנבת הקופאת מול פנסי המכונית ונדרסת. הפחד משתק אותה ומונע ממנה להמלט ולהנצל. התופעה הזו קיימת במידה זו או אחרת גם אצל בני האדם.
הפחד מפני הסכנות העלולות להתרחש בעתיד, גורם לאנשים להתנהג בצורה בלתי הגיונית.
פעמים רבות מתברר בדיעבד שהפחד לא היה מוצדק.
יעידו על כך אנשים שהפניקה בפני באג 2000, סוף העולם וכו' גרמה להם לבזבז זמנם, הונם ובעיקר איכות חייהם, על 'ביטוחים' בלתי הגיוניים.
איני אומר שצריך להתעלם מהסיכוי לסכנה עתידית עד כדי התרשלות בהערכות לכך, אך גם אסור להתעלם מהסיכוי שסכנה עתידית לא תתממש.
אדם חייב לקחת סיכונים מסויימים בחייו ולא להגזים בביטוח עתידו, ולו רק בגלל שיראה מגוחך כאשר יצא מהמקלט האטומי שלו להיווכוח שהפצצה לא נפלה.
הדבר נכון גם לאדם חולה שהרופאים (או הוא עצמו) קצבו את חייו. הוא עלול להצטער על הזמן שבזבז בדאגות שלא הואילו לו, כאשר יתברר שתרופה חדשה ריפאה את מוחלתו. הוא יצטער שבעתיים, אם אכן בבוא זמנו, הוא יבין שבזבז את שארית ימיו ולא ניצל אותם לחיות חיים אמיתיים במסגרת מגבלותיו.
אין קו מבדיל אמיתי בין אדם בריא לאדם חולה.
נהוג לומר שאדם חולה מוגבל. זמנית אם המוחלה חולפת, ובאופן מתמיד אם זו מוחלה כרונית.
אך מה מובנו של חולי כרוני?
המובן האחד הוא שלחולה מגבלות המוחייבות אותו לקחת תרופות מדי יום ולוותר על פעילויות שאחרים (בריאים) יכולים לבצע.
אך האם 'בריאים' לא מוגבלים אף הם?
הם לא יכולים להתקיים ללא אוכל ושתייה מדי יום. גם זו מגבלה.
הם לא יכולים לבצע פעילויות שונות כמו אחרים, לנתר כמו מייקל ג'ורדן למשל. לכן כל אחד מוגבל גם מבחינת ביצועים.
ההבדל של אדם חולה מאדם בריא הוא לכן רק ברמת המגבלות, אך גם זה עניין של נקודת מבט. האם אדם חולה סכרת אך חכם, מוגבל יותר מטיפש בריא? האם נכה בעל מכונית לא יגיע מהר יותר, מבריא החייב לחכות לאוטובוס?
אפשר לטעון שתוחלת החיים של אדם חולה קטנה מזה של הבריא, האמנם? לסיכוי הסטטיסטי אין השלכה מיידית על האדם הבודד.
מי יודע מתי הוא יידרס למות, או ימות מסיבה אחרת? האמרה 'חולה, חולה, אלמנה' מבטאת רעיון זה.
גם אם אדם חולה ימות לפני אדם בריא בגילו, יתכן שהוא חי חיים טובים יותר. איכות החיים חשובה לא פחות ממשכם, ואיכות החיים נקבעת בעיקר בגישה של כל אדם לחיים.
יש שיאמרו: "נכון אדם חולה במוחלה כרונית יכול לנהל חיים מאושרים למשך זמן רב, אך אין הדבר נכון לאדם החולה במוחלה 'חשוכת מרפא'.”
מהי מוחלה 'חשוכת מרפא'?
שחפת הייתה מוחלה 'חשוכת מרפא' וראו זה פלא, היום חולי שחפת נרפאים בקלות.
מכאן עלינו להסיק שמוחלה 'חשוכת מרפא' היא מוחלה שעדיין לא מצאו לה מרפא אך יכול להיות שעוד היום תצא תרופה מתאימה ממעבדות הרופאים.
אדם החולה במוחלה 'חשוכת מרפא' חייב לנסות לנהל חיים בתקוה זו.
אפשר לסכם ש "אדם חולה הוא אדם שאינו מסכים לחיות עם מגבלותיו".
אחת הדרכים שיעזרו לאדם ל 'העביר קו' ולהסכים לחיות עם מגבלותיו, היא למצוא עיניין, ואולי אף אתגר, בחיים.
עיסוק כזה עוזר להעמיד בפרופורציה את מגבלותיו ולתת לו את הסיפוק, שלמרות שהוא מוגבל בנושאים מסויימים (לרוב מבחינה פיזית), הוא טוב בנושאים אחרים. עיסוק כזה גם עוזר לשכוח לזמן מסוים את מגבלותיו וכך מעצים יותר את אחיזתו בחיים.
ככל שהמוחלה של אדם קשה, הטיפול בה מקשה עליו לשכוח אותה. מה שמקשה להעביר קו ולהסכים עם מגבלותיו. עם זאת שומה על אדם לעשות מאמץ ולנסות למצוא אתגר בחיים בלי להתחשב בתוחלת החיים הצפויה לו לדעתו, אחרת חייו אינם חיים.
כמובן שקל לי להטיף מעמדת האדם הבריא יחסית בעל פחות מגבלות מהממוצע לגילו. אני רק מקוה שיהיו לי תעצומות הנפש הדרושות לממש את העצות שלי עצמי.
No comments:
Post a Comment