מהי תרבות

-->

אחת לשנה מופיעה שחקנית ותיקה בטלביזיה ומתלוננת על התקציב הזעום שהמדינה משקיעה 'בתרבות'. תרבות ובידור חד הם לדידה, כמו להרבה מובילי דעת קהל במערב, תרבות משמעה - תיאטרון.

אותי מקוממת ההכרזה על מופעי תיאטרון כ 'תרבות'. בעיני אלו מופעי בידור שאינם שונים מקונצרט רוק או משחק כדור- רגל. כל אלו הם לכל היותר חלק (קטן) מהמכלול הגדול שנקרא תרבות. יש הגדרות רבות למושג תרבות. אחת ההגדרות אומרת: 'תרבות היא מכלול הערכים, האמנות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם'. הגדרה אופיינית אחרת: 'מערכת ערכים, רעיונות, דפוסי התנהגות המשותפים לכל בני חברה מסוימת, ומועברים בתהליך של למידה חברתית לדור הבא.'

אדם המכבד את זולתו הוא בעיני אדם תרבותי, גם אם אינו מבקר בתיאטרון, השחקנית לעומת זאת, אינה מתנהגת בצורה תרבותית, אם היא מרשה לעצמה לגדף את כל מי שאינו חושב כמוה.

האבולוציה פיתחה את האדם לא רק כיצור בודד, אלא כחלק מחברה שמאפשרת לממש הישגים שאדם בודד לא יכול היה להשיג. חיים בחברה מתאפשרים רק כאשר הפרטים בתוכה מוותרים על יתרונות אישיים מול הפרטים האחרים, כדי להתמודד טוב יותר ביחד. זו הסיבה שבחרתי לדון בתרבות מנקודת ראות של

הסדרת חיי אנשים בחברה. התנהגות תרבותית בחברה.

מכאן ההגדרה שלי לתרבות שהיא בתמצית - 'כללי ההתנהגות של הפרט בתוך החברה בה הוא חי'.

הגדרה זו כוללת כללי התנהגות בין אדם לחברו, וכללי התנהגות אדם בחברה.

כל המאפיינים האחרים של תרבות – כמו מסורת, אומנות, לבוש, מנהגים וכו' נכללים בכללי ההתנהגות.

מכאן גם התפתחו ערכים שכולם עוסקים בהיבט זה או אחר של חיי אדם בחברה. כל ההיבטים האחרים של התרבות משמשים כדבק המאחד את האנשים לכלל חברה/קהילה/עם. לחברות שונות תרבות שונה, ממש כמו שלאנשים שונים אופי שונה. אדם שנולד וחי בחברה מסוימת מסגל את אורח המחשבה וההתנהגות של התרבות שלה. בהגדרה זו של תרבות, תמצית ההבדל בין תרבויות היא ההבדל באיזון בין מה שהפרט מקבל מהחברה לבין מה שהוא חייב לתרום לה. התרבות הטובה בעיני היא זו המגדירה כללי התנהגות המאפשרים שגשוג החברה, כללים שיאפשרו לבנות חברה יציבה ומתפתחת בה טוב יהיה לאדם לחיות.

בעיני האנשים תרבותיים מתנהגים לפי הקוד התרבותי שלהם גם אם אין להם רווח אישי, וגם אם אין הם חוששים מעונש. לדעתי הכלל החשוב ביותר בתרבות חייב להיות חירות מחשבתית המשחרר את האדם מעריצות גורמים המטים את דעתו לכיוונם בדרך של שטיפת מוח. אנשים שאין להם את הכושר למחשבה עצמית רואים בפולחן את חזות הכול, ובנושא זה אין הבדל בין איש דתי ואדם חילוני השטוף בפולחן המותגים.

היטיב לבטא זאת הנביא ישעיהו: " גם כי תרבו תפילה אינני שומע. ידיכם דמים מלאו. רחצו, הזוכו, הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני. חדלו הרע. למדו היטב. דרשו משפט. אשרו חמוץ. שפטו יתום. ריבו אלמנה."

הורים, ומחנכים ברחבי העולם, רואים בעיניים כלות את הנוער שלהם נוהה אחר פיתויי תרבות המערב הריקנית והנהנתנית, וזונחים ערכים החשובים להם. תרבות המערב הדורסנית, משתמשת בשטיפת מוח באמצעות הטכנולוגיה התקשורתית ובראשה הטלוויזיה. פוטנציאל ההשפעה של המגמות האלו בתרבות המערבית, גדל עשרת מונים לעומת יכולת ההשפעה התרבותית בעבר. המאפיינים של השפעה זו הם:

• אין הגבלה של גיאוגרפיה, ולכן קשה לעם בעל תרבות משלו, לתחום עצמו מהשפעות כמו שהיה אפשרי בעבר.
• אין גם הגבלה של מעמדות, בעבר רק המעמד העליון זכה לחינוך, היום כמעט לכל אחד יש גישה 'לחינוך' של התרבות המערבית.
• אין הגבלת גיל, אנשים בגיל צעיר יותר ויותר נגישים לתקשורת, ולכן אי אפשר לתחום את ההשפעה לגיל מבוגר יותר כאשר האדם הטמיע את תרבות עמו ורכש ניסיון ואולי גם מידה של מחשבה עצמאית, שיעניקו לו עמידות מסוימת בפני השפעות זרות.

השטף הזה של תרבות הטלוויזיונית יכול להיות מאד מקובל על אנשים שתרבותם תרבות המערב, אך מביא להתנגשויות עם תרבויות אחרות. שטיפת מוח של התרבות המערבית החדשה, מסוכנת לכל תרבות אחרת הרבה יותר ממה שהיה אי פעם. כדי להחיל את תרבותו, המערב לא חייב לכבוש טרטוריה, 'לחנך' אצילים וילדים כמו בעבר. מספיק 'לכבוש' את האוויר בשידורי תקשורת. עליית האסלאם הקיצוני היא במידה רבה ריאקציה לתופעה זו.

בתרבות המערבית מגמות של ליברליזם קיצוני הנוטה להיטיב את זכויות הפרט על חשבון תרומתו לכלל. למעשה הליברליזם מפורר את המרקם הלאומי והסולידאריות החברתית עד כדי סכנה של קריסה.

התרבות המוסלמית מקצינה לכיוון ההפוך, של דיכוי כל חרות ושגשוג של הפרט, כדי לכונן חליפות 'האומא המוסלמית' בה שולטים חוקי 'השריעה' – חוקי הדת המוסלמית, בכל העולם. המוסלמים מחלקים את העולם לשני חלקים:

• 'דאר אל-אסלאם' (בלשונם 'בית האסלאם') חליפות 'אומא' בה שולטים המוסלמים לפי חוקי 'השריעה'
• 'דאר אל-חרב' (בלשונם 'בית המלחמה'), כל השטח שעדיין לא נכבש.

אני רוצה לחיות בתרבות המבוססת על עקרונות התרבות היהודית כפי שאני מבין אותם. תרבות שתמציתה איזון בין מתן חירות לאדם הבודד, לבין מגבלות השתלבותו בחברה, כך שגם האדם הבודד וגם החברה בה הוא חי, ישגשגו. 

 החומה התרבותית

תרבות דומה לחומה: "היסודות הם – המיתוסים, הדת וההיסטוריה המשותפת.

אבני הבניין הם – ההתנהגות התרבותית בין אדם לחברו ובין האדם לקהילה, חוקי 'עשה ולא תעשה' העוברים בחינוך ובחיקוי הדוגמה האישית.

המלט המאחד – הוא שפת הדיבור, הדימויים ועצם החיים ביחד, כמו גם האינטראקציות בעבודה.- חוקי החברה, סמלים כמו הדגל וההמנון. פטריוטיות. בתרבות היהודית הדבק המאחד הוגדר באמרה 'כל ישראל ערבים זה לזה'. בתרבויות אחרות האמרה 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד'. הסיפור - 'הנרטיב' של התרבות, מצויר על החומה.

הטיח הנותן גוון אחיד לחומה מסמל את האחידות. הציורים הם – צורת הבידור והאומנויות. בלויי שעות הפנאי.

מעל החומה מעטרים פסלים שהם – המותגים של התרבות. חלקם סמלים מההיסטוריה, חלקם 'פרות קדושות' וחלקם פסלי פלסטיק זמניים המייצגים את גיבורי 'התרבות' של ההווה. החומה התרבותית מגינה על העם הנמצא בתוכה מתרבויות אחרות המאיימות בחוץ ומטילה צל הצובע בגוון אחיד את כל הנמצאים בתוך החומות ומספקת את הבטחון והשקט החיוניים לשרידות. החריגים המעטים עלולים לזעזע את הבטחון, אך לפעמים חריגים, כמו גליליאו, הם אלו שמקדמים את האנושות.

האבולוציה של התרבות

הצורך בתרבות נובע מתוך שכלול האבולוציוני של המין הקרוי אדם.