עיתוי מבצע 'מכת בכורות' נבחר ללילה שלפני לקוי החמה הצפוי.
את העיתוי קבע משה לפי הלוחות בספר הכשפים שבידיו ולאחר התיעצות עם קנופר הכהן.
בערבו של אותו לילה, כינס משה את זקני העדה והכין אותם ליום השחרור.
משה תכנן שיום השחרור יהיה רב רושם ויזכר לדורות רבים.
התכנית היתה לצאת מיד עם כניעת פרעה כדי לא לתת לפרעה זמן לחזור בו.
על זקני העדה להכין את בני ישראל מבעוד מועד.
ליל מבצע 'מכת בכורות' יהיה ליל שימורים, בני ישראל יארזו מטלטליהם ויכונו לצאת ברגע שתנתן הפקודה.
אף אדם לא יוותר מאחור.
היציאה תהיה דרמטית כאשר כולם, בני ישראל והעם המצרי, משוכנעים שאלוהי העברים עומד לימין בני ישראל.
לאחר ההכנות האלו הלכו משה ואהרון בבוקר שלאחר 'מכת הבכורות' לפגוש את פרעה בפעם האחרונה. פרעה היה עדיין בהלם מרושם 'מכת הבכורות'.
גם בכור בניו מת בצורה מסתורית.
בנו בכורו, המיועד לשלוט במצריים בבוא העת, מת.
עכשיו היה אמנחותפ הרביעי, הבן שלא אהב, הבן המוזר ששינה את שמו לאחנאתון, יורש העצר.
משה, ממעמד של כהן אלוהי העברים החזק, הרעים בקולו על פרעה מאיים עליו: "שלח את עמי!".
"אם לא תשלח את עמנו" הרעים אהרון אחריו, כפי שסכמו מראש "יאכל אלהינו את רא אל השמש בצהרי יום!"
בזאת הפכו פניהם ויצאו מהארמון.
תכניתו של משה להפחיד את המצרים במכות שחומרתם הולכת וגדלה הצליחה.
עד עכשיו משה הוכיח שהוא מקיים את איומיו.
עכשיו האיום הגדול מכולם. איום על האל האדיר של מצרים, עצמו.
משה העריך שסתנה קר הרוח שהכיר את השקר הגדול בזהות האל האדיר רא עם השמש, יטה את לב פרעה להחזיק מעמד לפחות עד לאחר הצהרים כאשר התברר שכל רע לא אונה לשמש.
סתנה עתיד להיות מופתע. לוחות לקוי החמה עברו מהכהן הראשי אחד לזה שבא אחריו.
אמחותפ הכהן הגדול גילה את דבר הלוחות לקנופר. הכהן שהכשיר להיות ממשיכו.
סתנה, שרצח את אמחותפ וירש את משרתו, לא ידע על קיומם.
פרעה כינס בחפזה את מועצת החרטומים.
סתנה הכהן הראשי, חשב במוחו הפתלתל שמשה מאיים איום סרק, בהנחה שפרעה יכנע מיד.
כמשנה למלך וראש מועצת החרטומים הוא הפציר בפרעה לא להכנע.
"האיום של משה", אמר, "יתגלה כשקר בצהרי יום, כאשר רא השמש ימשיך לנוע בגאון בשמים. המתן נא זעיר עם תשובתך עד הצהרים."
לקראת הצהרים ציוה פרעה להביא את משה ואהרון לפניו כדי שיהרוג אותם כאשר יתברר שרא האדיר ממשיך בתנועתו לעבר המערב כבכל יום.
בבוא השעה הרים משה את מטהו בתפילה לאלוהים "שמע ישראל אלוהי העברים, אלוהים אחד!"
לתדהמת פרעה אור השמש התמעט מדי רגע, כפי שהזהירו משה ואהרון.
פרעה התבונן בשני הגברים המרשימים שעתה כרעו ברך בתפילה שקטה.
פחד גדול נפל עליו.
בדיבור מהיר, חושב שזמנו קצר, פנה אל עדת החרטומים.
"אלוהי העברים הורג את רא בזעמו בדיוק כפי שאמרו משה ואהרון.
אל חזק נוקם ונוטר הוא ומחר יהרג גם אותי שבן בכור אני לרא."
פונה אל מפקד המשמר הוא פקד:
"כרתו את ראשו של סתנה נביא השקר. הוא זה ששכנע אותי לא לתת כבוד לאלוהי העברים האדיר!"
כאשר פקודתו זו בוצעה פנה אל משה ואמר: "ראה כי הרגתי את סתנה שאשם בסרובי.
קומו צאו מתוך עמי, גם אתם וגם בני ישראל ולכו ועבדו את אלוהי העברים כדבריכם. גם צאנכם וגם בקרכם קחו כאשר דברתם. ולכו וברכתם גם אותי".
החושך היה בשיאו.
משה קם לאיטו מכריעתו הרים את מטהו לשמים מבקש מאלוהי העברים שלא יפגע ברא, אל מצריים ובפרעה בנו.
השמש שיצאה מהלקוי האירה את פניו של פרעה שהביעו הקלה רבה.
ברוב שמחתו על שנחלץ מעונשו של האל הזועם, נתן פרעה מתנות יקרות ערך למשה ואהרון כדי להפיס את דעתו של האל הזועם.
הוא גם פקד על חורם-חב ללוות את בני ישראל עד גבול מצרים בחיל משמר, כדי שלא יאונה להם רע ממי שיעז לפגוע בעם העבדים היוצא ממצרים.
כך מלווים במשמר יצאו בני ישראל על טפם וצאנם, ממצרים.
יום יציאת מצרים, היום שהחשיך בצהרים והיה יום של חופש ואור בהמשכו, יזכר לדורי דורות.
No comments:
Post a Comment