התארגנות למלחמה

משה הרים את עיניו מהפפירוס שעסק בכתיבתו למראה אהרון העומד בפתח האוהל, חוסם את אור השמש השוקעת.
בקול עייף מכדי לאלץ את לשונו הפגומה לדבר ברור הזמין אותו להכנס.
אהרון פתח בהיסוס: "דבר לי אליך, משה אחי".
צללי הערב התארחו, וצינת המדבר התחילה לפלוש לתוך האוהל.
משה, הידק את גלימתו כדי לחמם את גופו, שתק כדרכו, מחכה בסבלנות.
ניכר באהרון שהוא מתקשה להגיד את אשר על ליבו.
משה קם, בתנועות מדודות ומדויקות, הדליק את עששית השמן מתוך אש התמיד שבערה במרכז האוהל.
הוא שם לב לסיבי הכסף שהחלו להשתזר בזקנו של אהרון אחיו, ובקמטים במצחו.
האם הוא מתכונן להתלונן על עבודתו הקשה? לא. אין זה ממנהגו של אהרון להתלונן.
לאחר שתיקה ארוכה, פתח אהרון : "רבות על ערכי ההתנהגות בהם אדם חייב לדבוק, דברת, אך ראה ראית שהעם לא בשל לכך. זאת עצתי: את עשרת הדברות בפולחן נצפה. הפולחן שעם העבדים אותו מכיר מעמים אחרים, הפולחן שירגיל את העם קשה העורף הזה לחיים ערכיים. "
משה החריש.
אהרון עומד מול משה אחיו, מפעיל את כח השכנוע שלו משתמש בתנועות רחבות בידיו. "למה לעם, שהיה כל ימיו עבד במצרים ורגיל היה לפולחן, להתרגל לכללי ההתנהגות בדרך שלו, לא תיתן?"
משה העביר ידו על זקנו מהסס לנזוף באחיו, אך ניכר שאחיו חייב להוציא מקרבו את כל מה שהצטבר זה חודשים " עם בצלאל האומן דברתי, ואנו מוכנים אוהל מועד מפואר לאלוהי ישראל, לבנות. מנורה בת שבע קנים לציון שבע כללי ההתנהגות שהגית תכנן בצלאל."
משה עדיין שותק.
" זהב, כסף ונחושת, נאסוף. תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, ובצלאל לנו מקדש יבנה ובו העם הזה לכבד את דרכי ההתנהגות שהגית, יורגל ".
משה הכיר שיש צדק בדבריו של אהרון אחיו אך סלד מפולחן " מבניית מקדש, אין אני מאושר. מהקרבת קורבנות, אני סולד. פולחן טבעו, לעיקר הופך!"
"עדיין אחד הוא האל, טמיר ונאלם. לא פסל אבן." אמר אהרון פורש ידיו: "בעתיד את צפוי הפולחן נוכל לקלף, ובני העם הזה את בשורת ערכי ההתנהגות לכל העמים, יביאו."
משה הכיר שלא היה לו פתרון אחר להביא את העם הזה להתנהג לפי כללי ההתנהגות שקבע. הוא הבין שאם יעמוד על העקרון של חוסר פולחן יקום עליו העם וכל עמלו יהיה לשוא, אך קשה היה עליו להסכים: "עדיין אני חושש שעל הפולחן לאחר שהוא ישתרש, קשה יהיה לוותר ".
"היום להטמיע את ערכי ההתנהגות בעם, זו הדרך היחידה. דרך הפולחן, את העם הזה בהתאם לערכי ההתנהגות, לחיות נרגיל." ולאחר רגע דומיה הוסיף: "וגם פסיקות המשפט לעקרונות אלו, יתאימו. וגם כדוגמא אישית, מעשינו ידברו." סיכם אהרון.
הוא הביט במשה בעיניו בקשה שאחיו יוותר שאם לא, כל עמלו לשוא.
משה ויתר אך לא רצה חלק בכך: " האם בי גאוה, מצאת? האם כאחד מבני העם, איני חי? לו יהי כן, אך אל המקדש שנבנה רק אתה ובניך יכנסו. זה מקדש לאל ורק אתה ובניך ישרתו בפולחן והעם יביט ולא יקרב."
משה נשם עמוקות והתיישב בכבדות בכסאו.
אהרון רצה לצאת מהאוהל אך משה קם ועמד מולו: "המתן כמעה, כי דבר לי אליך".
עכשיו הלילה כבר ירד ומנורת השמן הטילה את צללי שני האחים גבוהי הקומה על יריעות האוהל.
הצללים נעו כאשר הרוח גרמה לגלים של תנועה ביריעות האוהל כמו היו מתפללים, אך האחים עמדו דוממים זה מול זה.
"חשבתי על דרך נוספת, את בני ישראל שרק תמול שלשום עבד היה לפרעה במצרים, לעם גאה לגבש "
אהרון עדיין נסער מהעימות הקודם הביט בו בשאלה.
"חשבתי" אמר משה " שאין כמו ניצחון במלחמה, עם לגבש".
"מלבד זה נחוצה לך הביזה למען פאר משכן המקדש" הוסיף.
אהרון הרים גבה בתמהון " האין אתה עובר על הכלל של 'לא תרצח' ?"
"אכן יתרו צפה זאת כאשר אמר 'מנהיג מתי צריך לעבור על כלל זה או אחר לטובת העם, חייב לדעת'."
אהרון הניד ראשו בשלילה ופנה לצאת מהאוהל אך משה החזיק בכתפו. הוא עוד לא סיים: "עבד היית ולכן בהשפעה הטובה של חייל הסוקר את הביזה, אתה מזלזל. זאת בארמון פרעה, ראיתי. להרגשה הטובה של העם, ולמלא את צרכיו, נחוצה הביזה."
אהרון נרתע ממשה כאילו לא הכיר אותו עוד, אך משה נחוש להעביר את כל מחשבותיו המשיך: " חייבים להתארגן ולהתאמן בדרכי המלחמה, כדי שהעם הזה ינחל ניצחון "
עכשיו הסביר משה לאהרון שהשיטה שלמד מיתרו עבור בתי הדין עובדת להפליא. אין שום סיבה שלא להשתמש בה גם בארגון צבא.
"עכשיו, שארגון המשפט זמן לתכנן את העתיד, הותיר לי ", אמר " הזמן לאירגון המנהל והצבא, הגיע."
משה התיישב בכבדות על כסאו, וסיכם בלשון פקודה שאין עליה עוררין: " את זקני העדה תכנס, למען אירגון הצבא, לתכנן ".
לאחר כמה ימים של תכנונים,בהתיעצות עם אהרון וזקני העדה, הסכימו כולם לתכנית שהציג. התכנית כללה ארבעה שלבים:
1.ימונו שרי אלפים מאות חמישיים ועשרות באותה צורה שמונו הדיינים למשפט.
2.המחנות יאומנו ויערכו בהגנה הקפית על מחנה בני ישראל עד למלחמה.
3.יערך מיפקד של בני 20 ומעלה מכל בני ישראל למעט שבט לוי. שבט לוי מיועד לתפקידי שרות ציבורי שחייבים להתבצע בזמני שלום כמו גם בזמן מלחמה. המיפקד יערך ע"י תרומה של כל אדם בסך 5 שקלים לכל אדם מגיל 20 ומעלה הכשיר לצבא.
4.בשלב ראשון יהיה כל חייל אחראי לרכוש לעצמו כלי נשק אישי, לאחר המלחמה הראשונה ילקחו כלי הנשק מחיילי האויב.

יהושוע מונה למפקד הצבא והוא שארגן את בחירת שרי הצבא וההגנה על מחנה בני ישראל.
במרכז אוהל מועד – מקדש האלוהים, שנבנה לפי הצעתו של אהרון. ומסביב לו שבט לוי, השבט של משה ואהרון שהיה גם השבט הקטן ביותר, והוא המשמש בכל שרותי הצבור למעט מערכת החוק הכוללת את הדיינים, והמשטרות השבטיות.
במזרח – יהודה יששכר וזבולון, ומפקדם נחשון בן עמינדב משבט יהודה.
בדרום - ראובן שמעון וגד, ומפקדם אליצור בן שריאור משבט ראובן.
במערב - אפריים מנשה ובנימין, ומפקדם אלישמע בן עמיהוד משבט אפריים.
ובצפון - דן אשר ונפתלי, ומפקדם אחיעזר בן עמישדי משבט דן.
הנשים הטף והצאן במרכז כל שבט.
כך גם ינועו כדי לקדם כל תקיפה של אויב.
בראש כל שבט יעמוד ראש השבט, ובראש כל גוש של שלושת השבטים, נקבע המפקד מתוך השלושה.

אהרון ובניו היו מופקדים על המפקד. הם אספו ומנו את הכסף מצאו שיש לערך 500,000 אנשים כשרים להלחם.
משה שרגיל היה לשיטת המספרים המצרית שכללה עשר ספרות ולא שש כפי השיטה המסורתית של בני ישראל, ולכן נזקק לתרגם את המספר הזה ומצא כ- 233,280 איש, כשרים לצבא.
משה ערך מפקד נוסף לצרכי מנהל, ע"י מניית התרומה שהעלו בני ישראל עבור אוהל מועד – שקל לראש עבור כל אדם מבני ישראל.
במפקד זה מצא שעמו רב ועצום – 600 ריבוא (אלפים) גברים, נשים, זקנים וטף. שלוש פעמים כמספר הלוחמים הכשירים מגיל 20 ומעלה.
בני ישראל, הם עם עצום ורב ככוכבי השמים לרוב. גדול מכל עם בעמי כנען.