גם עלה נידף יכול להיקלע לסערה

הגבעה המוצלת, המזמינה עובר אורח עייף למנוחה בדרכו, התבררה כמלכודת של שבט בנימין. אנשי שבט זה היו בעימות מתמיד עם בני שבט שמעון. הייתה זו שנאה עתיקת יומין בין שני השבטים באותה כברת ארץ פוליטי.

הצופה הקבוע על הגבעה הזעיק את חיילי משמר בנימין ואלו הגיעו עד מהרה, התנפלו עלי, קשרו אותי בחבלים וגררו אותי למלך בנימין.

ככל שירדנו לעמק בו שכנה בירת בנימין הערפל נעשה סמיך יותר, משקף את מצב הרוח שלי שנעשה קודר יותר ויותר. היטבתי את משקפי הערפל על עיני. מרחוק הבליחו אורות.

ציפיתי להיות מובל לארמון אך הופתעתי.

המלך ישב על כרית נמוכה בתוך אוהל שיריעותיו מופשלות משקיף אל אוהלי נתיניו.

מתקרת האוהל תלויות נברשות מצועצעות ותמונות רבות כאילו הייתה זו תערוכת ציור.

המלך עצמו היה אדם שמנמן מסביר פנים. להפתעתי הוא פנה אלי וחייך: " למה ציפית?" ובהינף יד שמנמנה מצביעה על האוהלים שמסביב: "חשוב לי לחיות בתוך עמי, הקשר בתוך שבט בנימין עמוק וחזק. שלא כמו היחסים הצוננים אצלכם..."

המלך הפסיק באמצע המשפט, הביט בי ארוכות ואז פסק פונה אל מפקד המשמר. " יש לי הרגשה שהוא לא שייך לאויבנו שבט שמואל, אך מצד שני אינו נראה ומתנהג כמו אזרח בימיני הגון."

מעודד מחיוכו של המלך העזתי לטעון לחפותי "אכן איני אויב, ואני יכול להוכיח שאני עובר אורח תמים ואין לי כל קשר לאף שבט"

עיניו של המלך צומצמו באיום "אתה מדבר כמו אויבנו. גם הם חושבים רק על עצמם ,'אדם חייב להציב את טובת העם לפני טובתו הפרטית'"

'או!' חשבתי 'עוד ציטוט'. אם זו הדוקטרינה שלהם יש לענות בהתאם: "סלח לי על הבלבול בדברי, ברור שטובת העם עולה על טובתי הפרטית אך מה שהתכוונתי הוא שאין אני שייך לעמים כאן. עמי נמצא רחוק "

לשמחתי ראיתי שהקמט המאיים בין עיניו נעלם, אך ברור שלמלך היו עדיין ספקות: "איני יכול עדיין להחליט, אתה מקרה גבולי ומוטב שאתן לאינטואיציה שלי את הזמן הדרוש לקביעת דעה"

וכך מצאתי עצמי בחצר גדולה עם עוד אסירים. כולם מבני שבט שמואל.

זרקתי את תרמילי בתסכול והתיישבתי על בול עץ בחצר, שוב אני אסיר.

בצעד מדוד ניגש אלי אדם רזה, לבוש בחולצת כותנה לבנה וענוב בעניבת פסים, פניו סגפניים, לחיים שקועות וסנטר מחודד שהסתיים בזקן תיש משונה. עיניו אפורות, קרות, מציצות ואומדות אותי מבעד למשקפי ראיה עבות מקובעות בתוך משקפי הערפל שלו. הוא הציג את עצמו: "שמעון, ד"ר שמעון".

בימים הבאים היו לי שיחות רבות עם ד"ר שמעון.