יום אחד לאחר שטיפסנו אל פסגת הר גבוה נגלה לעינינו עמק ירוק ויפיפה. חנה הצביעה על בתי כפר ציורי ששכן בעמק 'נראה שיש שם תכונה רבה'.
כאשר התקרבנו לכפר ניגלה לעינינו יריד שנערך בכפר.
דוכנים רבים מלאו את הרחוב הראשי של הכפר. הערפל היה מלא קריאות התגרנים וצבוע בשלל צבעים שנבעו ממנורות צבעוניות שקישטו כל דוכן.
בתוך כל ההמולה והצבעוניות של היריד הייתי חריג בולט.
מלבושי לא היו מותגים כמו של כל המשוטטים האחרים בין הדוכנים, וחסר הייתי את ברק הקניות בעיניים שראיתי מסביבי. הייתי חריג לא רק בהופעתי אלא גם בהתנהגותי. ההמון שנדחק מדוכן אחד למשנהו עצר מפעם לפעם להכניס אסימון למכונות ההימורים הנוצצות שהיו מפוזרות ביד רחבה.
התעלמתי מהפרסומת הרועשת והצצתי לפתחי חנויות אפלות, גורר את חנה שניסתה לעצור ליד כל דוכן נוצץ.
השוק הזכיר לי במקצת את ארמון המילים. המולה רבה, צבעוניות, פרסומת – אך אותי עניינו דווקא החנויות האפלות שהוסתרו במסך האורות והצלצולים.
כאשר נגשתי קרוב לאותן חנויות, ראיתי לתימהוני שהסחורות המוצעות שם הן דעות.
המוכרים החלקלקים ניסו לשכנע אותי, בכחש, בחנופה, באיומים לקנות את דעותיהם – אך אני כבר קבלתי את החיסונים נגד שיטות השכנוע האלו במסעי הארוך.
הם היו פחות חלקלקים ממר חכם, פחות סמכותיים מחבקוק, פחות מאיימים מהסכנות במדבר.
כל חנות הציגה מרכולתה, תוך שימוש בכל חידושי המצגות שהיו מתוחכמות בהרבה ממערכת התצוגה שקבלתי בחנות כלי המחשבה. המוכרים לא הסתפקו במצגות חזותיות. המצגות שלהם כללו השפעות ישירות על הרגש, מניפולציות על הפחדים ששכנו עמוק בנפשנו, ושימוש בסטריאוטיפים שלא היינו מודעים עד אז לקיומם במוחנו.
זועזענו עמוקות כאשר בקרנו בחניות הדתות. בכל חנות כזו של דת חזרה אותה תמונה.
המוכר פורט על הפחד מפני האל הכול יכול שאין לעמוד בפניו.
האל יודע כל, עוקב אחר כל מעשינו ומחשבותינו ומעניש אותנו על אי קיום מצוותיו.
בכל חנות כזו נחשפנו לאיומי עונש בעולם הזה ועונש נורא יותר, עונש הגהנום בעולם הבא.
לצד איומי העונשים פותינו בשכר גן העדן בעולם הבא שכולו טוב.
נשמנו עמוקות והחלטנו להימנע מכניסה לחנות כזו.
היציאה מחנויות דת הייתה קלה לעומת חנויות אחרות. חנה הושפעה במיוחד מחנות הליברליזם, אולי בשל נטייתה הטבעית לעזור לאחרים, ואולי בגלל שכל חייה במדינת מוד הורגלה לרטוריקה של הליברליזם.
ראיתי בעיניים כלות איך היא נשאבת אל החנות. ניסיתי לנתקה בנימוקים הגיוניים, אך חנה רק בהתה בי והמשיכה לתוך מעמקי החנות. ניסיתי לעכבה בכוח, אך המוכר, שלא גילה סלחנות שכה הרבה להמליץ עליה כאחת מיסודות הליברליזם, קרא לשומרי הסף שלו ואלו הכו אותי ללא רחמים.
כנראה שהליברלים הם בעד חופש הדעה בתנאי שתהיה זו דעתם שלהם, ואין פשע גדול בעיני המטיף לחופש הדיבור ממחאה כנגד 'אנשי הרוח' שהועלו לדרגת קדושים של 'דת הליברליזם'.
לפתע הופיע האיש בשחור.
גבוה, רחב כתפיים, וחזק.
זכרתי עד כמה חזקה הייתה לפיתתו בכפר מוסר. ליבי צנח מפחד והאישון דחק בי להיכנע לאינסטינקט ולברוח, אך החלטתי שאני חייב לעמוד מולו. לנסות לגלות ולהפסיק את המסתורין הרודף אחרי כל הדרך.
פניתי אליו באומץ שלא הרגשתי באמת "מי אתה ולמה אתה רודף אחרי?"
חלק ממני היה מוכן לברוח אם האיש יצעד לעברי אפילו צעד אחד, חלק שני של מוחי חתר לפתור את התעלומה.
האיש קדח בעיניו השחורות ואמר בקול צרוד "יש לי חשבון ארוך איתך. אתה הסיבה שהגלו אותי מהעיר!" , הוא התקדם בצעד גדול והרים ידו באיום.
נרתעתי לאחור מבקש לשמור על מרחק בטחון סביר "איני מכיר אותך ואין לי מושג על מה אתה מדבר." אמרתי מנסה לשכך את זעמו.
"לא? האם לא שמעת על דודך הפרוע שגורש מהעיר רק בגלל שבמשובת נעורים ניסה כמה זמן תישאר מתחת למים באמבטיה? ובכן אני שרדתי התחזקתי ועכשיו אשלים את המעשה! והפעם לא תינצל ברגע האחרון כפי שניצלת במזל עד כה."
האיש משוגע. הסתכלתי סביב וראיתי רק פנים עוינות.
האישון שבמוחי צרח 'ברח!!!' מאחורי שמעתי אנשים רצים בכבדות. "עצור משטרה!". עכשיו נסגרה גם דרך המילוט.
השוטרים שטפו במרוצתם ולתימהוני עברו אותי, רצים לכיוון האיש בשחור.
התגרה הייתה אכזרית והאיש הספיק להפיל שלושה שוטרים לפני שנפל ללא רוח חיים מובס.
צעדתי לאחור מסתתר בגומחה שמצאתי מאחורי.
מנהל החנות יצא במרוצה ממשרדו "לא לא! זה לא האיש הנכון!" זעק. השוטרים מלאי חמה על חבריהם המוטלים בידי האיש בשחור והאדרנלין פועם בעורקיהם, אסרו את המנהל וגררו אותו איתם לתחנת המשטרה.
ניצלתי? לא! הבריונים של החנות מצאו אותי וכילו בי את זעמם.
התעלפתי.
כשפקחתי את עיני ראיתי את חנה כורעת מעלי ומטפלת בפצעי. ידעתי שחנות הליברליזם איבדה מאמינה.
חנה מלמלה לעצמה תוך טיפול בפצעי:
"אין הבדל גדול בין מאמינים שוטים של הליברליזם לבין מאמינים דתיים.
האנשים האתיאיסטים 'החופשים' אינם חופשיים באמת. האנשים המטיפים לסובלנות אינם סובלניים לגבי אנשים שאינם חושבים כמוהם.
האנשים המטיפים לשלום ילחמו בכל מי שמאיים על אורח חייהם.
האנשים שאינם מאמינים באמונות תפלות קוראים בשקיקה תחזיות אסטרולוגים.
אנשים שמזלזלים בהערצה לקדושים דתיים, מעריצים כוכבי טלביזיה.
אנשים שבזים לחוקי הדת, חושבים שמדינת חוק היא חזות הכול.
נכון הוא שליברליזם הוא בסיס חופש המחשבה העצמית, אך כמו כל דת אחרת הוא וכוהניו הגדולים הסתאבו."
הנהנתי בהסכמה.
חשבתי שחוסר היכולת למחשבה מופשטת היא אחת הסיבות לנהיית האנשים לעבודת אלילים.
בעקבות הניסיון המר 'ביריד ההבלים' מצאתי לנכון לנסח לעצמי כללים:
- אדם חי הוא האדם החושב בצורה עצמאית ומתנהג בהתאם.
- האדם המציא את אלוהים ואת הנפש (והדתיים המציאו את הפולחן) בגלל צורך להאמין ובגלל הצורך בחיזוק המסגרת חברתית – כדי לשרוד וגם לחיות - יש לשלב את חופש המחשבה במסגרת מסורתית.
- אין לבחור בקיצוניות לכל כיוון (אלא באופן זמני כאשר דרוש שנוי גדול),
טוב שתהיה לאדם מטרה אליה ישאף – מטרה טובה בעיני היא זו המקדמת את האנושות. לא הייתי רוצה את המטרות הקלות יותר של הרס ודיכוי אחרים.
התרוממתי בקושי מרגיש כאילו לא נשארה בי עצם שלמה.
"בא ונלך" אמרה חנה "אין לנו מה לעשות כאן."
No comments:
Post a Comment