תרבות מול חוק

מספרים שבימי קום המדינה לא היה צורך לנעול את דלתות הבית, כי לא היו גנבים.

היום לא מסתפקים בנעילת הדלת אלא רוכשים גם מערכות אזעקה משוכללות ועדיין אנשים אינם בטוחים בביתם.

מספרים שבעיסקות יהלומים מספיק ללחוץ ידים ולהגיד "מזל וברכה" כדי שהסכם העיסקה יצא לפועל. אדם שמשכיר דירה, לעומת זאת, מבקש בטחונות רבים וגם כך עדיין אינו בטוח אם הדייר ישלם.

לא היה בעבר צורך לנעול את הדלת, כי זה לא היה תרבותי לגנוב.

סוחר יהלומים מכבד את לחיצת היד כי זאת תרבותו.

ההגדרה שלי לתרבות לצורך השוואה עם מערכת החוק היא:

תרבות היא אסטרטגיה של הפרט, הנשענת על חינוך ומסורת, ומביאה לאמון הדדי בקהילה תוך שפור תנאי החיים של כולם.

התנהגות תרבותית מאופיינת בעיקר על ידי התגברות על הנטייה הטבעית של כל אדם ל:

• ניסיון להרויח יותר מהאחרים בכך שהאדם מבקש לקבל כמה שיותר ולתרום כמה שפחות.
• נטיה לרווח מידי אפילו על חשבון העתיד של כולם.

כמובן שיש גם כללי תרבות נוספים שלא דנתי בהם כאן. דומני שהכללים האלו מספיקים כדי להראות את ההבדל בין תרבות לבין חוק.

מספר גדול מספיק של אנשים, המתנהגים בצורה בלתי תרבותית, עלול להביא קריסת האמון ההדדי. במקרה זה כולם, כולל אלו המתנהגים באופן בלתי תרבותי, יפסידו.

תרבות יכולה לצמוח רק מתוך חינוך רב שנים, המלמד שכדאי לדכא את הנטייה הטבעית הזו. החינוך מאפשר אמון הדדי הדרוש לאדם כדי שיאמין שהתרומה שלו לחברה היום, תביא לו ולכל האחרים, תועלת גדולה יותר מהרווח המיידי בהתנהגות אנוכית.

חשוב לזכור שקל מאד למוטט אמון הדדי אך קשה לקיימו מחדש.

מה בין תרבות לחוק

אנשים תרבותיים מתנהגים לפי קוד התרבות שלהם גם אם:

• אין להם רווח אישי או אפילו אם הם מפסידים מכך.
• אין הם חוששים מעונש.

.

חברה אינה יכולה לתפקד כאשר פרטים רבים בתוכה מתנהגים בצורה בלתי תרבותית.

זו הסיבה שהחברה מוחוקקת חוקים בכל נושא בו אין לה אמון בכך שהרוב הגדול של החברים בחברה זו יתנהגו בצורה תרבותית.

החוקים הם תחליף בלתי מושלם לתרבות:

• חוקים אינם יכולים להקיף את כל שטחי החיים וכל המקרים.
• הם גם לא תמיד יעילים, כי אנשים בלתי תרבותיים מוצאים דרכים לעקוף חוקים.
• במקרים, הלא מעטים, בהם החוקים נוגדים את ההתנהגות התרבותית, הם פוגעים גם באנשים תרבותיים.

ישנם דוגמאות רבות בכל שטחי החיים לכך שאם אנשים רבים מתנהגים בצורה בלתי תרבותית, התנהגות זו מביאה נזק לכולם.

אדם יכול לחשוב שההתנהגות הבלתי תרבותית שלו אינה משפיעה כמעט על הכלל, אך אם כל אדם יחשוב כך, יהיו רבים שיתנהגו בצורה בלתי תרבותית וכולם יפגעו.

דוגמה למאפיין הראשון של התנהגות בלתי תרבותית, היא דוגמת 'נוסע החינם'.

יש מקומות בהם קיימת תחבורה ציבורית בה אין בקורת שהנוסעים אכן רכשו כרטיסי נסיעה.

נוסעים מעטים יכולים להשתמש בתחבורה ציבורית ללא תשלום בלי לגרום לנזק, אך אם יהיו נוסעים רבים כאלו, חברת הנסיעות תאלץ להעלות את מחיר כרטיס הנסיעה וגם האנשים התרבותיים המשלמים כרטיס יחויבו בתשלום נוסף.

דוגמה למאפיין השני של התנהגות בלתי תרבותית היא דוגמת 'התשלום לשחרור חטופים'.

נח לאנשים להכנע ולשלם מחיר גבוה כדי לשחרר חטוף חף מפשע, הם מרגישים שהם עושים מעשה מוסרי וטוב, עם זאת הם מזלזלים בטובת אנשים אחרים שעלולים להחטף בעתיד.

נקיטת אסטרטגיה של אי כניעה לדרישות חוטפים, לעומת זאת, יכולה להביא להפסקת החטיפות בגלל אי הכדאיות שבהן.

למרות שאסטרטגיה זו עלולה להעמיד את החטוף בסכנה, בחשבון הכולל הרווח גדול.

תרבות המערב

תרבות המערב מאופינת על ידי תפיסה תרבותית של השמאל הליברלי.

השמאל הליברלי מעמיד את טובת הפרט במרכז ומזלזל בכלל – בכך הוא מעודד אנשים לקבל כמה שיותר, ולתרום כמה שפחות ומפר את הכלל הראשון של ההגדרה שלי לתרבות.

אדם שמצליח 'לתחמן', נחשב לגיבור תרבות.

לעומתו אדם המתנהג בצורה תרבותית, נחשב 'לפראיר' או לפחות 'לחנון' נלעג.

הפשיעה (בייחוד שחיתות הצוארון הלבן) היא אחד התסמינים למצב זה.

השמאל הליברלי מעדיף רווח מידי מפוקפק שעלול לפגוע מאד בתועלת העתידית של כולם ובזאת מפר את הכלל השני של תרבות.

'אכול ושתה כי מוחר תמות' הוא תסמין בולט בתרבות המערבית השטופה בהנאות הרגע. הידוען העכשוי התורן הוא גיבור התרבות, המככב באמצעי התקשורת ואצל צרכני התרבות הזו הצופים בהם. המדען החכם המשקיע היום כדי להעשיר את עתיד האנושות, לא נחשב יותר מאיזכור בשתי שורות בדף אחורי.

התרבות המערבית, ובמיוחד מימושה בישראל, מדרדרת לחוסר אמון הדדי.

לא פלא הוא שתרבות זו נשענת יותר ויותר על 'עליונות החוק' כדי להטליא את תוצאות חוסר האמון ההדדי הנובע מחוסר תרבות.

כמו שאין אפשרות לקיים חברה על חודי הכידונים, אין אפשרות לקיים חברה על קוצי החוקים.

סופה של חברה כזו לקרוס.