אורח לרגע

בארץ רחוקה, שאת שמה לא נזכיר, חי אדם אציל. גבוה היה וחזק ועשיר ולו אישה יפה וילדים חמודים. האיש מלא היה רעיונות נשגבים. רחמים לכל נדכא, וסובלנות לכל דעה. נוהג היה לשוטט במרחבי אחוזתו לבדוק שכל העוסקים במלאכה עובדים כהלכה. יום אחד ראה אוהל שחור נטוי על גבעה בשטח האחוזה. דרבן את סוסו והגיע אל האוהל. מסביב לאוהל התרוצצו ילדים קטנים ומלוכלכים לבושי קרעים, אישה שמנה ומכוערת ישבה בפתח האוהל וקילפה תפוחי אדמה. הוא ירד מסוסו מברך את האישה לשלום. האישה נרתעה ממנו וברחה לתוך האוהל. האציל נכנס בהיסוס לאוהל בכוונה להתנצל על כך שהפחיד אותה ללא כוונה. ריח רע הכה בו מיד עם הכניסה. כאשר עיניו התרגלו לאפלולית ראה האציל אדם יושב על כרית נמוכה ומעשן נרגילה. האישה נעלמה מאחורי המחיצה באוהל. "שלום עליך אדוני הזר" ברך האציל את האיש. האיש קם ממקומו זורק את פיית הנרגילה מפיו, עיניו בוערות מכעס. “מי אתה שתפריע לנו בחוצפתך?” האציל, מרחם על האדם העני, התנצל בפני האיש שלא הייתה לו כל כוונה להפריע או להפחיד את האישה, והזמין אותו ואת משפחתו לביתו לארוחת צהריים. אשתו של האציל נחרדה כאשר ראתה את העני בעל החזות המאיימת שנכנס לבית האחוזה. היא התחננה בפני האציל לא להכניסו לביתם, כי היא וילדם מפחדים מהאיש הרע הזה. האציל גער באשתו וכינה אותה בכנויי גנאי "אישה גזענית," אמר "איך את חורצת משפט על אדם רק לפי חזותו. לכי והכיני את חדרי האורחים כי אני מתכוון להזמינו לגור בביתנו יחד עם משפחתו, כדי לחנך אותך וילדנו לסובלנות ואהבת הזולת. האינך רואה כמה הם מסכנים?” "אבל...", גמגמה האישה הנחרדת מהאשמות בעלה האציל, "אבל … אני מפחדת. האם חשובה לך פחות משפחתך? לא תוכל לשכן אותו בבית אחר כדי שלא תהיה למשפחה הזו השפעה רעה על ילדתנו?” האציל הרים את קולו כועס על אשתו צרת האופקים, “מי את שתקבעי כי למשפחה המסכנה הזו תהיה השפעה רעה? אולי תהיה להם השפעה טובה? עלינו לכבד את אמונות הזולת ומנהגיהם.” עברו ימים והמשפחה חיה על חשבון האציל בביתו. העני הרזה הכועס תמיד השמין, ילדיו שבמחיצתו שתקו תמיד מפחדים מהמכות שהפליא להרביץ על כל רמז של אי ציות לדבריו, השתוללו ברחבי האחוזה הורסים רהיטים יקרים ומדברים בחוצפה לבני הבית השקטים. אשתו עטופה בבגדים השחורים מסתתרת בחדרה. לעולם לא הסבה עם כולם לארוחות. אשת האציל נרעשת מהתנהגות האורחים, פנתה לאישה בשחורים יום אחד ובקשה שתרסן את ילדיה המציקים לילדתה. בתגובה צעקה האישה עליה ואף הרימה יד להכותה. אשת האציל פנתה שוב לבעלה בתחינה שידבר עם אורחו לרסן את הילדים המציקים. האציל גער בה על חוסר הסובלנות לאחר, אך ניגש בכל זאת לבקש את אורחו למעט התחשבות במארחיו. האורח האדים כולו מכעס הכה את האציל מכות נאמנות, תוך שהוא גוער בו בצעקות “האם זו נקראת אצלך סובלנות, גזען חשוך שכמוך! אתה מעליב אותי בדרישה לשנות את המנהגים הקדושים של אבותיי! כבודי נפגע ועליך לפצות אותי.” האציל מפוחד כולו הבטיח לו שמעתה לא יבקש לשנות את אורח חייו ואף יעביר לידיו את ניהול האחוזה כדי שינהלה לפי המסורת של אבותיו, כך שגאוותו לא תיפגע. כך הפכו האציל ומשפחתו להיות עבדים לאורח הזר. מוסר השכל מזה הסיפור הוא שמי שפותח דלתו לרווחה, מסתכן שיכנס רשע. הכול צריך להיעשות במידה. אין להעדיף תמיד את הזרים, סובלנות ורחמים חייבים גם למשפחה. ועוד דבר חשוב – לפני שאתה נזהר לא לפגוע בגאוותו של האחר שמור על גאוותך אתה. כי אין כבוד למי שלא מכבד את עצמו.