המחסום

"תגיד אתה לא מתבייש לעצור את האישה המסכנה הזו? אתה לא רואה שהיא בהריון?" כך צעקה עלי האישה בשחורים תוך כדי דחיפה חזקה. איבדתי את שווי משקלי ונפלתי. 'האישה המסכנה' הוציאה סכין ובקריאת 'אללה אכבר' תקעה אותו בגבה של האישה שגהרה מעלי מנסה לחטוף את נשקי. נשמעה ירייה. אהוד חברי שעמד בעמדה, פגע בערביה והציל את התוקפת החביבה שלי ממות. האישה בשחורים שכבה על הקרקע מאנקת מכאב, הסכין עדיין תקועה בגבה הצנום. פעלתי לפי ההוראות. תחילה ניגשתי לערביה השמנה ששכבה גם היא על הכביש. אהוד עצר את כל התור, וחיפה עלי. מזווית עיני ראיתי את סרן שלמה רץ לכיוון המחסום. כל האירועים האלו ארכו שניות מעטות אך לי הם נראו כמהלך אטי של סרט. 'האישה המסכנה בהריון' התבררה כגבר רזה חגור חגורת נפץ. לא ברור לי למה לא פוצץ את החגורה במקום להשתמש בסכין, אולי הייתה זו תגובת רפלקס של מי שאמון על שימוש רצחני בסכין.

כיוונתי את הרובה אל המחבל הפצוע לוודא שלא יפעיל את חגורת הנפץ. בינתיים הגיע סרן שלמה באקדח שלוף. "קח את הפצועה לתאג"ד, אני כבר אטפל בנטרול הפצצה."

אהוד כבר רץ אלי עם האלונקה. הוצאתי את התחבושת האישית שלי, שלפתי את הסכין וחבשתי כמיטב יכולתי את הפצע. השכבנו את האישה על האלונקה. היא פתחה את עיניה שורפת אותי במבטה "יהודונאצי, למה הרגת אישה תמימה בהריון?" ניסיתי להסביר לה שהערבייה אינה ערבייה אינה בהריון ובכלל היא ערבי עם חגורת נפץ, ואם כבר אני מתקן סטיות קטנות מהעובדות, אני גם לא הרגתי את הערבי אלא אהוד ירה ופצע אותו. במקום תשובה היא ירקה בפני.

בערב ישבנו באוהל מביטים בחדשות של שעה עשר. האישה בשחור ישבה שם מול המראיין וסיפרה את סיפור החייל שהרג אישה הרה במחסום. שר המשפטים לשעבר ממרץ חיווה את דעתו שיש להכניס חיילים כאלו לכלא. "אם השלטונות ינסו להתעלם כהרגלם אני אגיש תביעה לבג"ץ." השדרנית היפה הרימה גבה משורטטת "כך נראה הצבא המוסרי בעולם."

אהוד הביט בי בשתיקה עייפה, והגיש לי את קופסת הלוף החצי ריקה.