פרולוג איש תמים
היה קר וחשוך. ליללה ללא כוכבים. עמדתי והידקתי את האפודה שלי מסביבי. שמעתי צעדים הגורסים את החצץ בשביל מולי. עד מהרה ראיתי אדם צעיר הולך מולי מהדק את הצעיף מסביב לגרונו, מסתיר את פניו: "ערב טוב מירי", הוא אמר בנימוס. החזרתי לו ערב טוב, תוהה איך הוא יודע את שמי. הוא כנראה קרא את מחשבותיי ואמר: "את ילדה מפורסמת מאד. כי את חברה של מר אשכנזי המיועד להיות נשיא מדינת ישראל." משהו בקולו נישמע מזויף. כאשר הוא המשיך בשיחה לשאול לאן אני הולכת בשעה מאוחרת כל כך, היה לי חשק להגיד לו שזה לא עינינו, אך שמרתי על הנימוס וסיפרתי לו שאני הולכת להיפגש עם מר אשכנזי. האיש המשיך בחקירה מתקדם עוד כמה צעדים לעברי: "על מה אתם מדברים?" כאן הוא עבר את הגבול. וביקשתי ממנו לעזוב אותי לנפשי ולתת לי ללכת. התגובה שלו הפתיעה אותי הוא תפס את שתי ידי מאחורי ביד אחת ובשנייה סתם את פי וסינן בשפתיים קפוצות: "את תספרי לי כל מה שאת יודעת על מר אשכנזי." עכשיו הרגשתי צינה של אימה זוחלת במורד גבי. הוא גרר אותי לצד השביל, הוציא מתרמילו חבל ואגד מדבק, קשר אותי וסתם את פי. ניסיתי לשרוט ולהתנגד. אך הוא היה חזק יותר. הוא הפיל אותי וקשר גם את רגלי. אחר כך גרר אותי וזרק אותי לבור שהיה במרחק מה מהשביל. בבור היה ריח מעופש ובתחתיתו נקוו מים מהגשם האחרון. הוא כרע מעבר לבור ואמר שעכשיו הוא ייתן לי זמן לחשוב אם כדאי לי לספר לו כל מה שאני יודעת על מר אשכנזי, והלך. נכנסתי להלם. היה לי קר ושיני נקשו יותר מהפחד מאשר מהקור. בבור היה סירחון נורא. אוי, האם אני אמות? אני לא יודעת כמה זמן עבר עד שהצלחתי לחשוב בהיגיון ולשקול את האפשרויות. אף אחד לא יודע שהלכתי לאשכנזי. ייקח עוד הרבה זמן עד שירגישו שנעלמתי. חיכיתי לבריון שזרק אותי לבור כדי שיבוא שוב לתשאל אותי. היה לי ברור שהוא לא יוציא אותי גם אם אספר לו כל מה שירצה. הבנתי שמלחמת הבחירות היא יצרית, אך לא האמנתי שהיא תגיע לאלימות פיזית. הרגשתי שמשהו זוחל לי על הרגל. צרחתי
No comments:
Post a Comment