איש תמים 5

ישיבת אסטרטגיה

חזרתי הביתה מלאת מוטיבציה שאשכנזי נטע בי, מוכנה לסיים את החיבור. הטלפון שלי זמזם מודיע שיש לי הודעה. פתחתי את ההודעה. כן, אפשר לסמוך על שרי. היא כתבה: "היי מירי, תלחצי כאן ותראי את השולחן שם יישבו בערב החבורה של פלדנקראוס לתכנן את הטריקים המלוכלכים שלהם." מי אמר שצריך להיות שם כדי לצטט. יכולתי לראות על המחשב הנייד שלי בדיוק מה הולך בישיבה. לחצתי על הכפתור האדום על המרקע הופיע לי הווידאו של המצלמה ששרי השתילה. מסביב לשולחן הקטן בכוך הפרטי השמור לאנשים החשובים ביותר, ישבו שלושה. פלדנקראוס כחכך בגרונו, הרים את כוס הקפה לפיו ולגם בגמיעות גדולות מרעיד את פימת סנטרו ומכווץ את עיניו בגלל החום כך שנעלמו לגמרי בפנים התפוחות שלו: “אני מקשיב. בבקשה מר זהבי." שי דומקופף (שרי זיהתה את פניו בזיהוי פנים בגוגל) העוזר הפרלמנטרי הצמוק של פלדנקראוס, רכן והוציא עט ופנקס צהוב מהתיק שהיה לרגליו. פתח את מכסה עט הדיו המוזהב, ותלה עיניים שואלות בירון זהבי היחצן, מוכן לרשום את העצות הטובות שייתן בוודאי היחצן הטוב ביותר בארץ. זהבי התבונן בהכנות האלו במבט משועשע, אחר העביר מבטו אל פלדנקראוס מרים את ספל הקפה שלו ולוגם באטיות, מרוויח זמן ומארגן את מחשבותיו תוך שהוא לא מסיר עיניו מלחייו השמנות מלאות החטטים, של חבר הכנסת פלדנקראוס. "לפני שאנו דנים באסטרטגיה, צריך לעבוד כדי לשוות לך תדמית מכובדת של נשיא.” פלדנקראוס פלט נחירה מלאת רוק, וזהבי מיהר לנחם את גאוותו הפצועה: "כמובן אין אדם מתאים יותר ממך להיות נשיא, אך בקהל ובייחוד התקשורת, מצפים לראות נשיא שלצווארו עניבה שמרנית יותר.” הצמוק חזר אחריו, עטו חורקת בחריצות על הפנקס: “עניבה..” פלדנקראוס הרים את ידו לעניבה ושחרר אותה מעט בתנועה אוטומטית. "הייתי ממליץ על עניבה בחום או בכחול כהה.” הוא ראה שהעוזר הפרלמנטרי כותב במרץ והוסיף עם חיוך דק: "אבל בלי פסים לבנים.” חריקות העט על הנייר היו הקול היחיד שנשמע בחדר השקט. "ובלי נקודות.” המשיך להתעלל. הצמוק, ראשו רכון, כתב במרץ ולא הבחין בחיוך שהסתמן בשפתיו של היועץ. לפתע נשמעה קללה "כוס אמק". זהבי הביט בדף הצהוב שכתם דיו שחור התפשט מהעט הנוזלת. הוא הביט בכוונה בדומקופף שקם מנסה להשתלט על הדיו הנשפך מהעט המוזהבת והוסיף במעט רשעות: "ובוודאי בלי קללות.” פלדנקראוס מצמץ בשפתיו העבות באי נוחות. "דבר ראשון אני ממליץ לך לשכור סטייליסטית.” פלדנקראוס הנהן. "אני יודע בדיוק איזה סטייליסטית מתאימה לך. אסתר היא הבת של גיסתי שלמזלך רק אתמול היא השתחררה מעבודה גדולה שעשתה עבור לקוח גדול אחר שלי. היא עזבה את מקום העבודה הישן שלה למרות ששילמו לה יפה מאד, כדי לפתוח עסק משלה. בנוסף על כך שהיא בעלת מקצוע מהדרגה העליונה, היא מזרחית. זה וזה ייתן לך יתרון גדול. כי מר פלדנקראוס, נסיבות שאתה לא אחראי להן, גרמו לכך שאתה נתפס כבעל התדמית של אשכנזי לבן ועשיר." מיהר להגיד לפרצוף המהנהן שלפניו. "אני חושב שאין לי תחרות רצינית.” אמר פלדנקראוס במין התנגדות רפה ראשונה ליחצן השתלטן. זהבי מיהר להגיב לפני שהלקוח יחליט שהוא לא צריך יחצן: "לא שמעת שראש הממשלה רוצה את אשכנזי כנשיא?” כן, פלדנקראוס שמע, הוא הנהן קלות אך לא חשב שזה נכון, הוא הכיר את אשכנזי כאדם תמים שלא מחפש כבוד: "אשכנזי? אני מכיר אותו. הוא בכלל לא דמות לאומית כמוני.” אבל ניכר היה בנימת דיבורו המהוססת שפלדנקראוס מתחיל לפחד שהנשיאות לא בכיס שלו. זהבי אסף את הניירות שלו, הכניס אותם לתיק המנהלים ההדור שלו וקם: “טוב, אני חושב שגמרנו כאן לעת עתה, יש לי פגישה חשובה בה אני הולך לקדם את הקמפיין שלך." "פגישה? עם מי?” הגבות העבות של פלדנקראוס הורמו בתמיהה. "יש דברים שמוטב שלא תהיה מעורב בהם, כך שתמיד תוכל להכחיש שבכלל ידעת עליהם.” אמר זהבי בקול ממתיק סוד של ידען. זה תמיד מצליח להשתיק את הפוליטיקאים. אף אחד לא רוצה ללכלך את ידיו. סגרתי את הווידאו והקדשתי זמן לגמור את החיבור למחר.