מהות התודעה

אין הבדל בין אדם לחי לצומח ולדומם
האם האדם שונה מכל חי אחר?
האם הצומח שונה מהחי?
נקמת הצמחים
במה הדומם שונה מהחי והצומח?

העיסוק בתודעה הוא עיסוק עתיק יומין של האדם. פילוסופים רבים התחבטו בשאלה זו מאז ימי קדם

איני מתיימר להכריע בשאלה זו. אני עוסק בכך רק כדי לבדוק אם ניתן להבין אדם אחר

אני מניח שהאדם אינו נשלט על ידי נשמה שבורא עולם מסתורי השתיל בתוכו, אלא שהוא חושב ופועל בהתאם למוח שהתפתח במשך שנים של אבולוציה בקודקודו

זו עמדתי באותו וויכוח עתיק יומין ובהקשר זה, גם עמדת חוקרי מוח רבים

בהמשך אציג את הזרמים הפילוסופים השונים בשאלה זו ואציג את הטיעונים התומכים בדעתי

אני מעז לטעון לטובת זרם פילוסופי זה, לא בגלל שאני חכם מאותם פילוסופים גדולים החושבים אחרת, אלא בגלל 'שאני עומד על כתפי הענקים' ולרשותי ידע מחקרי שלא היה ברשותם

איפה הנשמה? כי מותר האדם מהבהמה – אין

רוב האנשים בעולם, דתיים, חילונים ואפילו מדענים, מאמינים אינטואיטיבית שיש באדם נשמה הנבדלת מהגוף הגשמי. כל הדתות מבוססות על הרעיון שיש בתוך הגוף הגשמי נשמה הנכנסת לגוף עם הלידה, ומשתחררת מהגוף עם המוות

לאדם יש הרגשה של הכרה עצמית שקוראים לה 'תודעה'. התודעה היא הדבר הקרוב ביותר לאמונה במשהו רוחני אצל אנשים חילונים. הדעה האינטואיטיבית המקובלת היא, שהתודעה מבדילה אותנו מכל בעלי החיים ובוודאי מהצמחים והדוממים. במשחק 'חי, צומח, דומם' אפילו לילדים אין בעיה לשבץ את בעלי החיים, הצמחים והדוממים בטורים הנכונים. באינטואיציה כולנו תופשים במה מדובר: אני חי - האבן לא, אני יכול לנוע - הצמח לא, אני מרגיש - התולעת לא. אך האם תמיד האינטואיציה צודקת? בעבר אנשים טענו, בהסתמך על האינטואיציה, שהארץ עומדת והשמש סובבת סביבה, אז למה אותו טרחן גלילאו, טען שהארץ 'נוע תנוע'? מתברר שהוא צדק. כאשר אנו דנים באותו משהו רוחני שאולי קיים בנו לצד גופנו הגשמי, עלינו לחשוד שבעתיים במה שהאינטואיציה לוחשת לנו. האינטרס האנוכי מביא אותנו לחשוב שאנו מיוחדים. שיש בנו משהו המבדיל אותנו מהאבן בצדי הדרך. האם בעלי החיים באמת שונים מהאדם? יש מדינות שנתנו זכויות משפטיות לקופים דמויי אדם ובכך קבעו שגם להם יש נשמה. חוקרים מצאו שיש לחיות רגשות. לעורבים יש אינטליגנציה המאפשרת להם לא רק להשתמש בכלים אלא אפילו לייצר אותם. לבעלי חיים רבים יש קודי התנהגות תרבותיים בחברה. כל אלו רמזים שאין הבדל משמעותי וחד בין אדם לבעל חיים אחר.

האם הצמחים באמת שונים מבעלי החיים? כאשר אנו מצלמים צמח בשיטת "motion microscope” אפשר לראות שהצמח נע, אמנם הרבה פחות מהר מתנועת החי, אך גם האדם נראה לזבוב כאילו הוא נע בסלאו מושין. חוקרים מצאו שיש לצמחים לא פחות גנים מלאדם (למעשה יותר) וכן שהצמחים יודעים להתקשר ואפילו להתריע על סכנות בפני צמחים שכנים. מחקרים הראו גם שפטריות יודעות למצוא את הדרך הקצרה ביותר במבוך, שהן מכינות 'תרופות' למיני מחלות ועוד תכונות שאנו משייכים בדרך כלל לחי. אפשר לומר שגם צמחים חיים. נשאלת השאלה איפה עובר הגבול בין אדם לחיה ולצומח? גם אם אנו לא מאמינים ממש בסיפורים דתיים על גן עדן וגיהינום, בירכתי מוחנו, אנו רוצים להאמין שאין אנו מפסיקים להתקיים עם המוות. לאותו משהו הרוחני הזה יש שמות שונים:

נשמה – אצל הדתיים

נפש – אצל המשוררים

רוח – בסיפורי אימה

נשמה תואמת – בסיפורים רומנטיים

הכרה – אצל הרופאים

תודעה – אצל הפילוסופים

אך בכל שם שנקרא לכך, האם אפשר להוכיח באופן מדעי את הקיום של אותה ישות חמקמקה? הפילוסופים נחלקים בגישתם לשלושה זרמים עיקריים

זרם פילוסופי הטוען שאנו חומר בלבד ללא שום ישות רוחנית. זרם זה בפילוסופיה מכונה: "מטריאליזם", "פיזיקליזם" או "מוניזם". הפילוסוף הבולט בזרם פילוסופי זה, הוא שפינוזה

זרם אחר הכולל את רוב הפילוסופים, מכונה "דואליזם". בהגות הפילוסופית המושג דואליזם מתאר את רעיון הקיום של משהו רוחני כמו נפש (mind) לצד הגוף

יש גם פילוסופים שמאמינים שאין גוף כלל, בעצם שאין עולם מסביבנו. כל מה שאנו רואים וחשים זה רק יציר דמיוננו. הכול נפש. לפילוסופים אלו קוראים "אידיאליסטים." טענה זו נשמעת מופרכת לא פחות מהטענה שאין לנו נפש. איך אפשר לטעון שאין לנו גוף? האם אנו לא יכולים למשש את גופנו? לפני שאנו מפריכים דעה זו על הסף, כדאי לזכור שגם כאשר אנו חולמים נדמה לנו שאנו בעולם אמתי. מי לידנו יתקע שאין אנו חולמים כל הזמן? מחקרים מדעיים אכן מצאו שאנו לא רואים את המציאות כפי שהיא אלא רק את מה שמוחנו בנה והציג כמציאות. מוחות שונים מציגים לפעמים מציאות שונה. עד כמה שזה מוזר, נדמה שהחברה הטכנולוגית צועדת לקראת אותו עולם של הפילוסופים האידיאליסטים. עולם בו האדם אינו רואה את המציאות אלא דרך הסמרטפון שבידו. הכול וירטואלי, המגע האמתי עם אנשים אחרים הולך ונהיה נדיר. אין חשיבות לאנשים אמתיים, חשובה רק התדמית שהם מקרינים אלינו והתדמית שאנו מציגים להם. הטכנולוגיה משנה את הדרך בה אנו רואים את המציאות. הטכנולוגיה מבודדת אותנו, מציבה אותנו מאחורי צג הזכוכית של הסמרטפון המשנה את המציאות, כמו פוטושופ המשנה את מותני הדוגמנית. אך עדיין אנחנו לא שם. הכפר הגלובלי שכאילו מאחד את כל האנושות ובעצם מבודד אותנו מהמציאות, הוא רק זרם סוער ועכשווי שיכול להיות מוסט על ידי גל אחר שישטוף את כל התרבות הטכנולוגית ויישא אותנו לכיוון אחר. לדעתי ההרגשה שכל העולם הוא רק בבואה של מסך הסמרטפון, היא רק הרגשה חולפת. בבסיס יש מציאות והמציאות תמצא דרך לחדור מבעד לזכוכית. הפילוסופים מזרם זה טוענים שאין אנו יכולים לדעת שמה שאני רואה כשמים כחולים, גם אדם אחר רואה באותה צורה. לא מדובר בכך שגם אני וגם הוא מזהים צבע בעל אורך גל מסוים שניתן למדידה ככחול, אלא שאין לדעת שהתדמית המוקרנת על מסך התודעה שלי כאשר אני רואה שמים, היא אותה תדמית על מסך התודעה שלו. כמה מהם מקצינים וטוענים שאין שום דרך להוכיח שיש בכלל אחר. הכול יכול להיות המצאה דמיונית של מוחנו.

לכך יש לי כמה הערות:

האם יש חשיבות לתדמית כל עוד תמיד נוכל להסכים על צבע כחול? יש לשער שהתדמית של כולנו זהה. המנגנונים הבסיסיים של המוח שלי, עוצב בדיוק כמו מוחו של האחר באבולוציה, ואין סיבה שהתדמית של צבע כחול תהיה שונה לכל מי שאינו עיוור צבעים. לצורך הבנת 'האחר', שזו המסגרת של הדיון שלי כאן, אין טעם לדון בזרם פילוסופי הטוען שאין 'אחר'. כאמור אם אין 'אחר' אין טעם לדון בדרכים שיעזרו לנו להבין את "האחר". לכן נתמקד בבדיקה של שני הזרמים הפילוסופים האחרים כדי להכריע ביניהם. האם אנו מכונות ללא נשמה כפי שטוענים המטריאליסטים וכפי שקובעים מדענים רבים בתחום מחקרי המוח, או שיש בנו נשמה כפי שטוענים הפילוסופים הדואליסטים והאינטואיציה

הבה נבדוק את הנושא מכיוון האבולוציה של החי

אנו רואים רצף של חיים החל מיצורים זעירים חד תאיים, כמו וירוסים (שהם  ספק חי ספק דומם דמוי גבישים), המשך ביצורים חד תאיים מורכבים יותר, כמו חיידקים, והמשך ביצורים מורכבים יותר ויותר. 

אם יש נשמה נשאלת השאלה - באיזה שלב אבולוציוני נכנסה הנשמה לתוך היצורים? האם יש נשמה

לווירוס? לתולעת? לזאב? או רק לאדם

פילוסופים מזרם הדואליזם חייבים לענות על השאלה הזו ושאלות נוספות כמו: איך הנשמה נכנסת לגוף? איפה שוכנת הנשמה? מה קורה בשעת המוות

לאנשים מאמינים – 'בריאתיים', שאינם מכירים באבולוציה, יש תשובה - "אלוהים נתן נשמה רק לאדם” והוא גם לוקח אותה חזרה ומשכן אותה לפי מעשיה בגן עדן או גיהינום. במזרח הרחוק מאמינים בגלגול נשמות. רק נשמות מעטות מגיעות לנירוונה, שהיא מעין גן עדן. השאר חוזרות ומתגלגלות לגופים אחרים

אותי מעניין יותר אם יש בפי חילונים, המתפארים בדעות המבוססות על היגיון, תשובות לשאלות אלו. כל מי שחושב שהחיים התפתחו באבולוציה מהפשוט למורכב, חייב להתמודד עם השאלה. אין אדם שיטען שלחיידק יש תודעה, אך כל בעל כלב יכול להעיד שלכלב יש תודעה. היכן הגבול בשרשרת החיים בין חי חסר תודעה לבין חי בעל תודעה? התשובה של הפילוסופים המוניסטים וחלק הולך וגדל של המדענים היא, שהאדם כמו כל שרשרת החיים, הוא גוף גשמי בלבד, לכן אנו פטורים מלקבוע באיזה שלב אבולוציוני הנשמה נכנסת לגוף פשוט כי אין נשמה. "אין אנו אלא מכונה משוכללת המצוידת במחשב אורגני.” אומרים החוקרים פרייס (George R. Price וטנסלי (Arthur Tansley), דעה זו  נשענת על מחקרים רבים. הטוענים כך עדיין חייבים להסביר את מה שאנו חשים כתופעות רוחניות

הם חייבים להסביר

האם מכונה יכולה להרגיש אהבה? אותה אהבה שדורות רבים של משוררים התפייטו עליה? מהם רגשות קנאה, שנאה, ושאר  הרגשות שסופרים היטיבו לתאר? איך מכונה יכולה להיכנס לדיכאון ולשלם הון לפסיכיאטרים כדי לנסות להיפטר ממנו? האם כל אלו לא מעידים על קיום משהו רוחני לצד הגוף כמו שטוענים הפילוסופים מהזרם הדואלי? התשובה של אנשי המדע היא שכל הרגשות הם בעיקרו של דבר, אמצעים כימיים, בהם המוח, או מה שקרוי תת-מודע, משתמש כדי להניע חלק אחר של המוח האחראי בעיקר על תכנון פעולות עתידיות במסגרת הדאגה לשרידות שלנו. התודעה אינה אלא 'מסך תצוגה' המשמש להצגת נתונים. אז מי צודק? מול הדתיים המאמינים בנשמה, או החילונים המאמינים במשהו רוחני אחר כמו תודעה, אפשר להעמיד טיעונים טובים המקעקעים את הדעה לקיום ישות רוחנית הנפרדת מהגוף הפיזי

מחקרים הראו שאפשר לתעתע בתודעה של אדם על ידי חומרים כימיים (סמים), זרמים חשמליים, סוגסטיה היפנוטית ועוד. נשאלת השאלה, איך ישות בלתי גשמית כמו התודעה, מושפעת על ידי חומר כימי גשמי?

מחקרים אחרים הראו שאותן תכונות המשויכות לחלק הרוחני באדם, קיימות גם אצל חיות. האם יש לחיות תודעה או נשמה? איך תוצאות מחקרים אלו מתישבים עם האמונה של אנשי דת שהנשמה היא 'מותר האדם מין הבהמה'? לבעלי חיים שונים יש רק חלק מהיכולות המשויכות לתודעה, האם יש להם תודעה חלקית, חלקיק של

נשמה? מצאו שהדבורה משתמשת בדמיון חזותי הכולל מפה של הדרך הנכונה לכוורת, אך אין לה מודעות עצמית.

כאשר היא רואה את עצמה במראה היא חושבת שזו דבורה אחרת. אז יש, או אין לדבורה תודעה? כל מי שיש לו חיית מחמד יכול להעיד שיש גם לחיות רגשות ורגשות נחשבות ל 'ראי הנשמה'. האם צודקים אנשים הנלחמים למען זכויות החיות? היום הם נלחמים בעיקר כדי לא להרוג חיות המשמשות אותנו למאכל, האם הם ילחמו מחר גם למען זכויות התולעים, ומחרתיים למען זכויות החיידקים? אנשי המדע טוענים ומגבים טענות אלו במחקרים, שרגשות אינן באמת 'ראי הנשמה', אלא מניפולציות כימיות שתת ההכרה, שהיא עיקר המוח, מפעילה על חלק אחר של המוח שנקרא תודעה, כדי להניעה אותו לבצע מה שצריך. אם המוח של האדם משתמש במניפולציה כזו, למה שהמוח של חיה לא ישתמש בכך גם הוא? ענף באבולוציה פסיכולוגית - Theory of mind, עוסק ברגשות בהקשר של אדם וההשפעה שלהם על האחרים. לפי תאוריות בתחום זה, הרגשות אינן רק מניפולציה של המוח על התודעה, אלא גם מניפולציה של אדם אחד על האחר. בכך המדענים הגיעו למסקנות שהיו ברורות מאז ומתמיד לכל סופר ומשורר.

לברוא חיים

נשאלת השאלה. אם אין מרכיב 'נשמה' בחיים, האם אפשר ליצור חיים במעבדה?
התשובה מהפתיעה היא - כן, זה אפשרי.
צוות חוקרים בהנהגת חוקר בשם Craig Venter הצליח ליצור תא הכולל DNA סינטטי שתוכנן במחשב המעבדה, מחומרי בניין כימיים. במילים אחרות הוא הצליח לבנות תא חי. זו עוד הוכחה מדעית שהפריכה אמונה אינטואטיבית רבת שנים.

סופרי מדע דמיוני ופילוסופים של העת החדשה, דנים בשאלה אם מחשבים יכולים לקבל תודעה בשלב מסוים. התשובה של זרם המחשבה המטריאליסטי ברורה. אם אין תודעה המנותקת מהגוף הגשמי, והרגשות שאנו מרגישים, הן מניפולציות כימיות/חשמליות של המוח, הרי השאלה הזו אינה קיימת. גם המחשבים לא יכולים 'להתעורר' ולהיות בעלי תודעה.

אפשר כמובן לתכנת מחשב ולהכניס בתוכנה תגובות שיראו כמו רגשות בדיוק כמו שאפשר 'לתכנת' רגשות על ידי סמים.

האם במקרה כזה אפשר יהיה לומר שלמחשב יש נשמה?

ספרי מדע בדיוני מציגים את מה שעלול לעמוד בפני המין האנושי, כאשר מחשבים בעלי תודעה והחלטה עצמית ישלטו על האנשים.

דווקא אפשרות זו הגיונית. היא פועל יוצא מתכנות המחשבים לפעול באופן עצמאי בכל שלושת הרמות של פעולה האופיינית לאדם: איסוף נתונים, הסקת מסקנות, ובעקבות זאת פעולה המתאימה לסולם הערכים שהוטבע בתוכנה.

מחשבים מבוססי סיליקון מהירים אלפי מונים ממוח האדם ואין להם מגבלת מקום או איחסון כפי שיש לנו בגולגולת.

למרות זאת המחשבים של היום נופלים מהביצועים של מוח האדם במספר תחומים, בשל יכולתו של המוח לחישובים מקביליים וגם בגלל האלגוריטימים המתוחכמים שקיימים בו. כאשר טכניקת המחשבים תשתכלל ותשיג את מוח האדם גם בתחומים אלו, המחשבים יכולים לשלוט על האדם בקלות. בתנאי, שיתוכנתו לעשות זאת אם בכוונה או בטעות.

כבר היום יש מחשבים האוספים נתונים באופן עצמאי, מסיקים מסקנות ופועלים בהתאם. אך זאת רק בתחומים צרים. יש גם מחשבים שיכולים ללמוד (כלומר לתכנת את עצמם) בדומה למוח האדם, כך שכל המרכיבים קיימים. היו אפילו 'תאונות מחשב' כאשר תכנות גרוע גרם ליציאה משליטה. זכורה למשל מפולת בבורסות העולם שנגרמה בגלל התגובה האוטומטית המהירה של המחשבים.

זכורים מקרים שמחשב שלח הודעת גיוס למילואים אל אדם שנפטר, או הודעה להירשם בגן ילדים לאדם בן 106 כי הוא תוכנת להסתכל רק על שתי ספרות האחרונות בתאריך.

המסקנה היא שאפשר לתכנת מחשב כך שיראה כאילו יש לו תודעה, רגשות, יכולת לימוד, ואפילו יצירה. כל התכונות שאנו תולים בתודעה של אדם חי. ובכל זאת אנו 'יודעים' באינטואיציה שהמחשב לא חי ואין לו נשמה. למה איננו יכולים לקבל שהאדם אינו אלא סוג אחר של מכונה שהשתכללה במהלך מליוני שנות האבולוציה?

אם התודעה היא חלק מהמוח ואם אפשר יהיה להעביר את תכולת המוח למחשב, כמו שמציע קורצוויל בספרו 'עידן המכונות החושבות', האם גם לאותו מוח תהיה תודעה ולא נוכל להבחין בינו לבין האדם שמוחו הועתק למחשב?

קורצוויל עונה על כך בחיוב. אך כדי לייצור 'מכונה' שתתפקד כמו אדם חייבים לתכנת אותה כמו שמוחו של אדם מתוכנת ולא להסתפק בהעברת הנתונים ממוחו של אדם למחשב.

אם נדע לחקות את מעשי הטבע בשנים הארוכות של האבולוציה, נוכל לברוא אדם. נוכל לברוא אדם 'בצלמנו' כמו שכתוב בספר בראשית, ונוכל גם לברוא סוגים אחרים ושונים של יצורים. למעשה כבר היום  יש מחשבים יעודיים למשימות שונות היודעים לפעול עצמאית. למשל רובוט המנקה את הדירה. הוא יודע להתעורר בזמנים קצובים, לשוטט בדירה ולנקותה תוך עקיפת מכשולים. יש גם מערכות השקיה ממוחשבות היודעות להתחיל השקיה ולהפסיקה בזמן הנכון, בהתבסס על גששי לחות האדמה, ואלגוריטם חקלאי נכון. יש אפילו נסיונות לרובוט דמוי אדם היודע 'לראות', 'לשמוע' ולהגיב בתגובות אנושיות.

אך האם יהיו למחשב כזה רגשות? האם הוא ישתמש בדמיון? אין אלו תכונות שיש למחשב צורך בהן כדי לבצע את משימותיו. אפשר כמובן לתכנת לתוכו תגובות המדמות רגשות, אך אין לו צורך באילוץ חלק ממנו לבצע את ההחלטות של החלק המרכזי בו, שזה מה שעושה המוח (תת-מודע). אין לו צורך בדמיון. הוא יכול להסתמך על אלגוריתמים כדי לתכנן.

מחשבי הסיליקון פועלים בדרך שונה מאד מאיתנו, המחשבים האורגנים.

יתכן ואפשר יהיה לבנות חיקוי למחשב אורגני (המוח), אך אין שום סיבה לעשות זאת. קל עוד יותר ליצור אדם בדרך הישנה של קו-פרודוקציה בין גבר ואישה. הדרך הזו גם כלכלית יותר. למעשה, יש הטוענים אפילו 'לעודפי ייצור' של בני אדם שנוצרו בדרך זו.

מסלול התפתחות אחר שמציע ריי קורצוויל בפרקים אחרים של אותו ספר, הוא שיפור של יכולות האדם על ידי ממשק המחבר מחשב, או רק חלקים ממנו כמו זיכרון, למוחו של האדם, וממשקים אחרים המחברים את גופו למערכות מכניות. כך אפשר ליצור אדם/מכונת על. בעצם מה שהוא מציע זה לשפר מכונה אורגנית (האדם). אין שום חידוש בשיפור מכונות.

אם כך נצא מתוך ההנחה ש "אין אנו אלא מכונה משוכללת המצוידת במחשב אורגני.”

לא נעים לגלות זאת נכון? התרגלנו לחשוב שאנו יצורים עליונים בעלי תודעה, כמעט אלים. בחינת "נעשה אדם בדמותנו ובצלמנו."

אם תודעה הייתה קיימת, מי יכול היה להבין מחשבות של משהו אלוהי ובלתי נתפש כמו רוח האדם? אך אם אנו מכונה חושבת, יש בכוחנו להבין איך המכונה המשוכללת הזו פועלת ולהעריך איך היא תגיב אם נלחץ על הכפתורים המתאימים.

אותי אישית מפחיד לראות אנשים שיודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים לקבלת תגובות רצויות.

החל מהדרשן במסגדים וכלה באנשי שיווק ופרסום במערב.

רצון חפשי

“אילו יכולת להגדיל את המוח לגודל של טחנה ולהתהלך בתוכו, לא היית מוצא את התודעה" גוטפריד לייבניץ.

שאלה אחרת הקשורה לשאלת קיום יישות רוחנית לצד הגוף, היא האם יש לנו החלטה עצמית. אם אין אנו אלא מכונות, החלטה עצמית תהיה ברמת ההחלטה של מחשב המוכתבת על ידי התוכנה הצרובה בו. קשה לקרוא לכך 'החלטה עצמית' במובן שאנשים מייחסים להחלטה כזו כהחלטה של התודעה.

הנושא של 'רצון חפשי' עלה בעקבות ניסוי שערך מדען המוח בנימין ליבט בשנת 1983 בו הראה 'שתת-המודע' ידע מה יחליט האדם עוד לפני שהתודעה 'החליטה' עליה. מכאן שלא התודעה מחליטה, אלא תת-המודע והתודעה רק מסבירה את ההחלטה לאחר מכן ומאמצת את ההחלטה כאילו היא זו שהחליטה.

מחקרים נוספים רבים שנערכו מאז, איששו את הממצא הזה. התודעה במקרים רבים 'מסבירה' החלטות רק לאחר שבוצעו. אתם יכולים לבדוק זאת אפילו על עצמכם. חישבו האם לא יכול להיות הסבר שונה להסבר שנתתם לפעולה שעשיתם? האם לא קרה לכם שכאשר בחרתם בדרך הארוכה ליעדכם, תירצתם את הבחירה בסיבה שבעצם לא חשבתם עליה לפני הבחירה?

לפעמים המוח מתרגם את ההחלטה לרגשות, על ידי הזרקת חומרים כימיים או בדרך אחרת. אולי המוח מזריק אנדורפינים נותני הנאה לעודד, או חומרים אחרים כדי להביא לגועל, פחד וכדומה. בצורה זו הוא דוחף את התודעה לתגובה מתאימה והחלק במוח האחראי על התודעה ממציא סיפור כאילו הוא החליט זאת.

כאשר נדרשת החלטה מהירה, התודעה מבינה זאת כתחושת בטן או אינטואיציה. כאשר נדרשת פעולה מהירה עוד יותר, המוח פועל אינסטינקטיבית ועוקף את התודעה לגמרי.

עם זאת התודעה אינה קישוט שהטבע חנן אותנו בו. זוכרים שלכל תכונה יש תפקיד? לפי תורת האבולוציה, אחרת היא לא הייתה שורדת בדורות הבאים.

לתודעה יש תפקיד מעבר לסיפור סיפורים. תפקיד התודעה הוא לתכנן ולהחליט לטווח ארוך. לשם כך היא משתמשת בדמיון וביכולות אנליטיות. לפעמים היא מגיעה להחלטה ומאלצת את עיקר המוח לפעול לפיה. כאשר יש סתירה בין ההחלטה שקיבל המוח, להחלטה של התודעה, אנו חווים הרגשה רעה. במקרים קיצוניים המוח מטיל ווטו על פעולה שהתודעה רוצה לבצע וגורם לביטולה או לפחות לקשיים במימושה. אנשים חווים זאת במשפטים כמו "לא יכולתי להזיז את הרגליים."

חשבו, למשל, על האופן שבו אנחנו, בני האדם, יכולים להפליג לעתיד דמיוני, לוותר על סקס ‏(במקרה של מתנזרים למיניהם‏) ואפילו על החיים עצמם ‏(אלטרואיסטים קיצוניים ומחבלים מתאבדים‏). כל זאת לשם גאולה עצמית, או התדפקות על שערי שמים; חשבו על יכולתנו היומיומית יותר לדמיין תוצאות והשלכות, לשקול חלופות, לתכנן מבעוד מועד ולהמציא טכנולוגיות.

מאחר שראיית הנולד כה מועילה לכשירות, אפשר היה לצפות למצוא שפע של יכולות מנטליות למסע זה בזמן, גם בבעלי חיים אחרים. ואכן אנו מוצאים חיות שמתכננות התקפה משולבת על הטרף, כמו האריות למשל. למרות זאת אין כנראה שום חיה אחרת שמשתווה לאדם ביכולת לתכנון עתידי ארוך טווח, גם לא לשמירת כלים שעוצבו. מעניין שאף לא לתאוות בצע. אוסקר וויילד טבע אמנם את האמרה, “בפני הכל אני יכול לעמוד, פרט לפיתוי.”  אנחנו אכן עליונים על חיות אחרות בכך שהצלחנו לפתח טכנולוגיה מתוחכמת מעבר לכלים הפשוטים שכמה חיות אחרות מסוגלות להכין. ובכך שפתחנו תרבות מורכבת הנשענת על תקשורת מילולית כתובה ואחרת הרבה מעבר ליכולות של התרבות הפשוטה של כמה ממיני חיות אחרות.

קופי האדם ולא בני האדם, הם שנודעו לשמצה כמי שאינם טובים בדחיית סיפוקים. כשמוצג תגמול עתידי הגדול פי 40 מתגמול שמוצג ברגע נתון, שימפנזים מתאפקים שמונה דקות לכל היותר, וגורילות רק שתיים. אך העליונות שלנו היא ברמה ולא במהות היכולות.

לסיכום. יש שלוש רמות של החלטה:

החלטות רפלקסיביות – בהן תת-המודע פועלת באופן אוטומטי. החלטות כאלו נחוצות כאשר מהירות התגובה קריטית, כמו למשל כאשר אנו מסיטים את ידנו מאש.

החלטות פעולה קצרת מועד – בהן תת-המודע מחליטה, אך יש זמן לתודעה לאמץ את ההחלטה כאילו זו החלטה שלה. בסוג זה של החלטות הניסוי של ליבט עסק.

החלטות תכנון לטווח ארוך – החלטות אלו נעשות באמת על ידי חלק המוח שאנו מודעים אליו - התודעה, תוך שימוש ביכולות כמו דמיון. החלטות אלו זורמות בכיוון הפוך, מהתודעה לתת-המודע. הן מפעילות את תת-המודע, כדי שזו תפעיל את גופנו אם צריך.

לפעמים יש התנגשות בין החלטות התודעה להחלטות תת-המודע. כמו למשל כאשר התודעה מבקשת להסתכן.

ההחלטות מהסוג השלישי הן ההחלטות המעניינות ביותר לשם הבנת 'האחר'.

סכום

כפי שראית קורא נכבד, ספקות רציניים המצטברים לכך שאין ישות רוחנית לצד הגוף. תמיד צריך לזכור את הנטייה שלנו לשייך דברים שאנו לא מבינים, למדור הדברים הבלתי גשמיים. אולי לשם כך המציאו את האלים. אולי לשם כך המציאו גם את הנשמה.

תפקוד מוח האדם הוא אחד הפלאים שאנו עדיין אנו לא מבינים כהלכה. לכן מובנת הנטייה שלנו לשייך לו משהו בלתי גשמי כמו תודעה או נשמה. עם זאת חקר המוח התקדם בשנים האחרונות, ואנו מבינים הרבה יותר איך המוח פועל ומוצאים הסבר ליותר ויותר התנהגויות, שבעבר לא הובנו ונחשבו לתגובות רוחניות.