עצות יתרו

הצופים ראו את השיירה הקטנה מרחוק.
אי אפשר להפתיע במדבר.
נחשון קל הרגליים וחד המבט רץ להודיע למשה שיתרו חותנו מתקרב.
משה עטה את גלימתו היפה ביותר, חגר את המאכלת שלקח מהמצליף המצרי, ופקד להכין את הכנסת האורחים המכובדת ביותר לאורחים המכובדים.
עד מהרה התחבקו בלבביות. "השלום לציפורה אשתי?"
יתרו בחיוך רחב פסע אחורה ובתאטרליות רבה גילה את הוילון שהסתיר את התיבה שהביא "שי יקר מפנינים, הבאתי לך!".
עוד רגע וציפורה אישתו, יפה מתמיד רצה אליו בזרועות פתוחות ואחריה שני בניו הזאטוטים, גרשם ואליעזר.
ליבו של משה עלץ.
מאוחר יותר מסובין באוהלו של משה לוגמים מים מכוסות התכלת שעברו בירושה מאב לבן במשפחת משה בן עמרם, ומכרסמים מן, ישבו משה אהרון ויתרו לשיחה רצינית.
פנה יתרו למשה ואמר: " על החגיגה הגדולה של מתן תורה בהר סיני שמעתי וגם את עשרת הדברות שחקקת ראיתי. ועוד חוקים שהוצאת מאוחר יותר ראיתי. לעצמי חשבתי 'מה ההבדל בין ערכי ההתנהגות שדברת עליהם במדבר מדיין, לבין החוקים האלו'? הלו זאת הזהרתיך שאין ערכי התנהגות שקבעת ניתנים למימוש!"
משה חייך בהתנצלות ואמר: "כן, במקום שאנשים לא מתנהגים כיאות, חוקים חייבים לחוקק, אך רבה תקותי, שעם הזמן, החוקים האלו, לערכי התנהגות יהפכו ".
אהרון סיפר ליתרו את סיפור עגל הזהב. מעשה שהבהיר להם שדרוש זמן רב להטמעת ערכי ההתנהגות בעם העבדים. עוד סיפר שמשה עלה להר שנית לאחר ששבר את לוחות הברית התרבות וקבל שם את ההחלטה הקשה להשאר במדבר ככל שידרש, אולי עד שכל דור העבדים ימות, עד שיראה את ניצני ההתנהגות הנאותה נובטים מתוך ההרגל של ציות לחוקים.
יתרו מודאג מהעייפות הרבה שהשתקפה בתנועותיו של משה, חבר אליהם לראות את מעשה השיפוט.
זמן ארוך ישב בפינת אוהל המועד והתרשם מחכמתו של משה במשפט ובדרך שהטמיע את ערכי ההתנהגות בהחלטותיו, אך בראותו את שקי העייפות מסביב לעיניו של האיש החסון הזה החליט לעוץ לו עצה.
כאשר חזר משה לעת לילה לאוהלו, הילדים, שלא הספיק לראותם כבר ישנו במשכבם וכך גם ציפורה אישתו שנואשה מלחכות לו.
יתרו ראה שמשה כושל לעבר מיטתו ועצר אותו:
"מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן הבקר עד ערב?"
"כי אשפוט בין איש ובין רעהו והודעתי את החוקים וערכי ההתנהגות העומדים מאחריהם"
יתרו רמז למשה לשבת ונתן לו שיעור בדרכי מינהל: "לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תיבול גם אתה וגם העם הזה אשר עמך. כי כבד ממך הדבר ולא תוכל עשהו לבדך."
משה ישב והקשיב. תחילה במורת רוח, מתוך כיבוד הזקן החכם, ואחר בצמא, משתאה לדבריו הנכוחים. יתרו פרש לפניו את עצתו לארגון היררכי של 'שרי אלפים, שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות'.
כל דרג בהיררכיה יקבל סמכות לשפוט כאשר הוא מעביר את המקרים הקשים לדרג שמעליו.
משה ישפוט רק מקרים בודדים שהדרגים מתחתם לא ידעו לשפוט.
בזמן שיתפנה לו הוא יכול ללמד ולטפח דור של מנהיגים מקומיים.
כבר למחרת עם הנץ החמה אסף משה את זקני העדה ופרס לפניהם את תכנית יתרו.
על כל אחד מהם לבחור בשום לב את שרי האלפים השופטים מבני שבטו.
כל שר אלפים יבחר לעצמו את שרי המאות כך שיוכלו לשפוט את מירב המקרים, וכך הלאה.

יתרו בראותו שמשה עושה כעצתו, חשב לעצמו שעכשיו משה יוכל להקדיש זמן לציפורה בתו ולנכדיו.
מרוצה חזר יתרו למדיין.