משכנע

הם ישבו זה מול זה בכסאות הלא נוחים של אולפן הטלביזיה, מביטים במחה שהציג אותם בעוד הם מנסים למצוא משען לרגליהם המשתשלות מהכיסא הגבוה.
"...ועכשיו אתן לשני האורחים שלי להתעמת באופן חופשי זה מול זה. מה דעתכם על ההקצבות לחרדים?”
הסטודנט הצעיר לבש חולצת T צהובה עם כיתובית "אנחנו נצבע את השחורים בלבן" באותיות שחורות גדולות ומתחתם ציור של חרי שפרצופו עם השטריימל נצבע בלבן עם מברשת סיידים.
נציג הממשלה היה לבוש בחליפה אפורה חולצה לבנה ועניבה.
הסטודנט עיווה את פיו בחיוך מריר: “זו שערוריה! כאשר אנו הסטודנטים חייבים לעבוד קשה כדי לשלם את דמי הלימוד ובנוסף עושים מילואים, החרדים יושבים להם בישיבות המפוארות ומקבלים כסף מהמדינה בלי שהם תורמים לה דבר.””
להפתעתו הנמוך הנהן בהסכמה: "אכן שערוריה. אז מה אתם דורשים?”
“אנו דורשים להפסיק את ההקצבות או לפחות לתת אותה הקצבה לנו!” קרא הסטודנט.
פניו של הגבר הנמוך הביעו פליאה: "אבל הרגע אמרת שזו שערוריה? למה אתה רוצה להכפיל את השערוריה?”
לרגע הסטודנט היה מבולבל אך מיד התעשת: "אכן כן. אנו מעדיפים שהם לא יקבלו את דמי המיסים שלנו והמדינה תתמוך רק בסטודנטים שתורמים למדינה."
הנמוך הנהן בהסכמה: "אתה מאד משכנע..." אמר לסטודנט בחביבות: "...אני מבין שאתה דורש שינתנו מלגות לאותם אזרחים שתורמים למדינה בשרותם הצבאי, ולמנוע תמיכה בפרזיטים שלא עושים צבא.”
"אכן כן, מי שלא תורם לא יקבל!” קרא הסטודנט בהתלהבות.
הנמוך המשיך להנהן: "אז בוא נסכם. מלגות ותמיכות רק ליוצאי צבא. לא לערבים, לא למשתמטים..." הוא עלעל בדפים שבידו " כן, זה באמת יקל על האוצר אם נפסיק את המלגות לכל אלו שלא יהיו זכאים. בא ונראה יש 17 אחוז מהצעירים החילונים, ועוד 11 אחוז מהאברכים ועשרים אחוז ערבים…. מאד משכנע.”
הסטודנט התפרץ לדבריו: "החילונים עובדים ומשלמים מיסים, שלא כמו האברכים שלומדים תורה כל היום ולא תורמים למדינה."
הנמוך חייך: "אה! כן אתה צודק, אז ניקח גם את זה בחשבון. לא נתמוך בכל אדם חרדי שהוא או אשתו לא עובדים, כמו גם לא בכל הסטודנטים שחותמים אבטלה, וכמובן לא בכל הערבים המצהירים שאינם עובדים.”
הסטודנט האדים: "לא. אתה מסלף את כל דברי! צריך לעודד את הסקטור הערבי.”
“למה?” שאל הנמוך בפנים חתומות.
"כי הם הסקטור העני ביותר וסובל מאפליה.” הייתה התשובה. ניכר היה בפניו שהסטודנט חושש שגם כאן תימצא טענה שלא תמצא חן בעיניו,
אכן התשובה של הנמוך לא איחרה לבוא: “כן, אני רואה את נקודת המבט שלך. צריך לדאוג לאוכלוסיה החלשה בישראל.” הרים עיניו לסטודנט ושאל: "אז מה? ניתן תמיכה לחרדים? שהם הסקטור העני ביותר בישראל וגם הסקטור הסובל מאפליה מתמשכת. אפילו אתה כאן באולפן לובש חולצה עם כיתובית הקורת להם 'שחורים' ולא חסרים גידופים לסקטור הזה גם במקומות אחרים.”
"התכוונתי רק לערבים.” לחש הסטודנט.
הנמוך פתח קלסר אחר עלעל בדפים ואמר: "לפי האינפורמציה שיש לי כאן, אם לוקחים בחשבון את הכלכלה השחורה שנעשית בהיקף גדול בסקטור הערבי, אי תשלום מסים, וחוסר התרומה למדינה, המפנה זמן של צעירים לעבודה וללימודים, נראה שיש סיבה טובה לבתי הפאר בישובים שלהם. לא. נראה לי שהסקטור הערבי הוא לא הסקטור העני ביותר ולא הסקטור המקופח ביותר. הצעיר הערבי עושה לביתו שלוש שנים יותר מהצעיר היהודי בגיל הקריטי בו צעיר צריך לבסס עצמו, שלא לדבר על חודש בשנה בו היהודי נאלץ לקטוע את חייו, לעזוב את עיסוקיו וללכת למלואים בעוד הערבי ממשיך בשגרת חייו. נכון גם על המשתמטים לא רובץ העול הזה אך אינך טוען שהם מסכנים, נכון? ואשר לחרדים רק תראה באיזה עליבות הם חיים.”
הסטודנט נראה מיואש אך הוא הוציא נימוק אחרון מאמתחתו: "מה אתה משווה? הסטודנט יתרום לכלכלת המדינה כאשר יגמור את לימודיו. מה יתרום החרדי שלמד בישיבה? עוד רב?”
שפתיו של הנמוך התהדקו לחריץ צר, וניכר שהוא עוצר בעד זעמו: "אין בך שום כבוד לתרבות אבותינו שהחרדים מקיימים, אמנם בצורה מעוותת לפי דעתי, אך בכל זאת הם בשר מבשרנו. ועלי להגיד לך שאתה מאכזב אותי. סטודנט אמור להיות בעל אופקים רחבים, ולא לבטל כל מקצוע לימוד שאינו תורם ישירות לכלכלה. מה אתה מציע? לבטל מלגות לכל המקצועות שאינם כלכלה? לא צריך לדעתך פילוסופים, היסטוריונים, חוקרים של מדע טהור?”
הסטודנט השפיל עיניו, אך הנמוך פנה אליו בקול חד: “ יש לי רק שלוש מילים נוספות אליך..." כאן השתהה למשך זמן ארוך ואחר אמר לתוך השתיקה. “אתה לא משכנע!”