גד הלך לו בכביש
ידיים בכיסים, אדיש.
שורק לו כזה מין שיר,
שאף אחד לא מכיר.
פתאום...
הגיחה מכונית מהסיבוב
כמעט נדרס, כמה עצוב.
הופ... איבדה שליטה והתהפכה
וגד?
הוא הלך כאילו כלום לא קרה.
כן, גד סמך על המזל
עד עכשיו הצליח ...חבל.
הוא לא התאמץ, לעזאזל
בכל דבר הוא כבר זלזל
גד נכנס ליער, בין העצים.
מביט אדיש על פרפרים.
ושורק לו כזה מין שיר,
שאף אחד לא מכיר.
סכנה!...
זאב אורב מאחורי עץ,
פוער ת'לוע ועליו קופץ.
ובום... צייד בדיוק ירה,
והרג את הזאב הנורא.
גד טייל, ידיים בכיסים.
הולך אדיש לאנשים.
שורק לו כזה מין שיר,
שאף אחד לא מכיר.
היזהר!...
לבנה נפלה מהפיגומים,
כמעט פגעה על הפנים.
וווש... גד בדיוק החליק,
וכך מהלבנה זז מספיק.
הוא ניצל בלי להרגיש,
ות'שריקה לא הפסיק.
גד ישב, ידיים בכיסים.
אדיש לכל התלמידים.
שורק לו כזה מין שיר,
שאף אחד לא מכיר.
שים לב!...
המורה זימנה אותו לבחינה,
בחומר שהוא לא ידע.
בזזז... פתאום דבורה,
עקצה בלחי ת'מורה.
כמובן שהבחינה בוטלה.
וגד?
הוא סתם יצא מהכיתה.
כן, גד סמך על המזל
עד עכשיו הצליח ...חבל.
הוא לא התאמץ, לעזאזל
בכל דבר הוא כבר זלזל
ואז קרה מקרה נורא
המורה את גד שאלה,
ולגד לא הייתה תשובה.
אבוי לאותה בושה,
גד נכשל בבחינה.
הוא ברח דרך השער,
מהכיתה למעבה היער.
שם הזאב פער ת'לוע,
ורצה אותו לבלוע.
גד ברח אל המדרכה...
בדיוק נפלה עליו לבנה.
התגלגל מעוצמת המכה
ישר לכביש. ללא אזהרה,
מכונית הגיחה מעבר לפינה
ובלי לעצור, אותו דרסה.
גד כבר לא בר-מזל שוכב בבית-חולים,
כולו חבוש ובכאב גדול הוא שם מחלים.
אבא ואמא באים ואותו הם מבקרים,
כמו גם חברים ומורים. וכך כולם אומרים:
אין לסמוך על המזל.
המזל הוא כמו גלגל,
פעם עוזר ופעם חבל,
וזה עושה אותך אומלל.
וזה ילדים, סופו של המשל.
No comments:
Post a Comment