המכתב

העורב הגדול הופיע ונחת בכבדות בפתח המסתור שהיה קטן לממדים שלו.
שני העורבים הקטנים יותר יצאו אליו.
“באת להפוך את עיליקרע חזרה לאדם...” קבעה תמרקרע עדיין עצובה ראשה מורכן, מקורה נמוך. “...אתה רוצה שאתרחק?”
“לא. תמרקרע את השוליה היחידה הרשמית שלי עכשיו. זו זכותך לראות את עיליקרע הופך חזרה לאדם, אך אסור לך לספר זאת לאף אחד.”
“אני אספר עיליקרע נעלב ממך ועזב את הלהקה בלי לספר לאן הוא עף.”
“טוב מאד, תמרקרע. אני אודיע ללהקה שעלית בדרגה באופן רשמי להיות בין חשובי העורבים.”
העורב הגדול פנה לעילי: “עיליקרע, אתה הפכת לגאוות הלהקה ומגיע גם לך לעלות בדרגה לדרגת קרעקרע של חשובי העורבים. היית עורב מוכשר וטוב. הוכחת בעבר יוזמה וחכמה וכושר מנהיגות, אך אתה חושב כבן אדם ולכן אתה יועץ טוב, אך לא יכול להיות מנהיג עורבים. הבטחתי לך שאהפוך אותך לבן אדם אם באמת תרצה זאת ונדמה לי שעכשיו אתה באמת רוצה....”
העורב הגדול נעמד בתנוחת הקסמים ואמר בקול רך: “התקרב אלי, תודה לך על שהשתתפת בלהקה, אנחנו עוד נשאר בקשר.”
עילי נזכר בתהייה של תמרקרע חברתו: “לפני שתהפוך אותי חזרה לאדם אולי תסביר לי למה באמת הפכת אותי לעורב?”
“אני חושבת שאני חייבת לדעת כשוליה היחידה שלך. מה הבעיה החשובה כל כך עד כדי לנקוט בצעד קיצוני כזה?” תרמה תמרקרע את חלקה בשיחה.
“תמרקרע ברגע שאת תצטרכי לדעת אני אספר לך, בינתיים עלייך לסמוך עלי. אני לא עושה דברים סתם כך. תתרחקי מעט כדי שיהיה מקום לבן אדם הגדול.”
תמרקרע הצדיקה את השם שלה כעורבת חוצפנית: “זה לא מלחמה בלהקה השחורה?”
עכשיו העורב הגדול התרגז: “סגרי את המקור, מיד!”
הוא פנה לעילי ואמר בקול רך: “הייתי חייב זאת לאמך. תעמוד מולי...”
“אתה הכרת את אימי?”
“כן. אמך הייתה אדם טוב. היא הצילה אותי ואת הלהקה האפורה בשנת הרעב הגדולה... עכשיו תתרחק טיפה כך שיהיה מקום כאשר תהפוך לילד גדול.”
“איך היא הצילה אותך? ולמה זה קשור להפיכה שלי לעורב?”
“הפכת לעורב בעיקר כדי להגן עליך. הבטחתי לך שתשמע את כל הסיפור בפעם אחרת, עכשיו תפסיק לשאול שאלות ותעמוד במקום. אני עומד להפוך אותך חזרה לאדם.”
עילי נעמד בעקשנות במקום מרים את ראשו פותח את כנפיו מעט להראות שהוא לא יזוז עד שיקבל תשובה שתניח את דעתו: “להגן עלי מפני מי? אני צריך לדעת אם אני בסכנה.”
העורב הגדול לא התרשם. הוא סמר את נוצות צווארו מתחיל להתרגז: “סאלאח... עכשיו תעמוד בשקט כדי שאפעיל את הקסם.”
תמרקרע הזדקפה ועמדה ליד עילי תומכת בו כחברה טובה: "אני חושבת שאתה צריך להסביר לעיליקרע ולי."
עיני העורב הגדול החליפו צבעים ברוגז: "עיליקרע זוז כבר אחורה כדי שאוכל להפעיל את הקסם.”
עילי לא זז אפילו כמידת התולעת: “מי זה סאלאח?”
העורב הגדול הסביר בקוצר רוח: “סאלאח הוא איש רע שהרג את הוריך ואם הוא היה יודע שהמכתב אצלך הוא יהרוג גם אותך.”
ליבו של עילי צנח: “סאלאח הרג את הורי? אתה משקר! הורי מתו בתאונה. ומה הקשקוש הזה על מכתב? על מה אתה מדבר?”
תמרקרע דחפה את עילי אחורה בעדינות. היא חשבה שעוד מעט העורב הגדול מתפוצץ מזעם, אך הוא עדיין התאפק וענה מדגיש כל מילה במאמץ לא להתפרץ: “המכתב שאראה לך איפה הוא כאשר תהפוך לאדם חזרה. אז גם אספר לך את הסיפור של רצח הוריך.... עכשיו תשתקו כבר שניכם.”
העורב הגדול עטף את עילי בכנפיו האדירות מלמל משהו לא ברור. תמרקרע התאמצה לשמוע ולזכור את הלחש, אך נרתעה לשמע איושה צורמנית ואור בוהק אפילו בשעת צהרים זו.



עילי ראה עצמו שוכב על הקרקע ומולו שני עורבים האחד עורב קטן שהניע את ראשו מסתכל בעין אחת עליו, והשני הדור וגדול יותר – העורב הגדול ותמרקרע חזרו לממדים הרגילים שלהם.
תמרקרע נשמעה שואלת: "האם הוא מבין אותנו?”
והעורב הגדול עונה: “ברגע שהוא יצא מההלם. אני סומך על כך שהוא יבין אותנו.”
עילי קם והבריש את מכנסיו ממחטי האורן שנדבקו אליהם. הוא עדיין היה בתלבושת בית הספר. “אני מבין, אך עכשיו אני רוצה ללכת אל החברים שלי. שלום עורב גדול, שלום תמרקרע, לא אשכח אתכם.”
תמרקרע רק הנהנה בראשה חנוקה מפרץ הרגשות שעלה בה.
העורב הגדול מלמל: “תמרקרעקרע, שכחת שהיא עלתה בדרגה? ושלום גם לך עיליקרעקרע. יש לי מתנת פרידה לתת לך.” ובמילים אלו התרומם בקפיצה ועף אל גדר הבית השכן.
עילי היסס, עכשיו הוא שם לב שהוא נמצא ליד הבית הישן של הוריו. בכל השנים האלו הוא לא התקרב לבית שטמן בחובו כל כך הרבה זיכרונות. הבית הושכר על ידי הוריו המאמצים לסטודנטים ועכשיו עמד ריק מחכה למחזור הבא של סטודנטים שיגיע עם פתיחת שנת הלימודים.
“למה אתה לא נכנס?” שאלה תמרקרע שעדיין הייתה אתו.
“זה הבית שהיה של הורי, אני לא יודע למה העורב הגדול חייב לתת לי מתנת פרידה דווקא פה במקום שמעלה בי שוב את הכאב.”
“העורב הגדול לא עושה דברים ללא מטרה הוא בוודאי יודע שזה בית הוריך.”
עילי התנער, אמר לעצמו שעליו להיות אמיץ, וזה סך הכול בית, פתח את שער הגינה ונכנס.
תמרקרע חגה למעלה לא בטוחה אם עליה לתת לעורב הגדול ולעיליקרע את הפרטיות, או שהיא גם מוזמנת, אך לאחר מחשבה היא החליטה שאם העורב הגדול לא אסר עליה בפירוש, היא מוזמנת. למעשה היא התפוצצה מסקרנות. איזו מתנת פרידה העורב הגדול ייתן.
את העורב הגדול הם מצאו על ענף עץ האלון שבמרכז הגינה, מחזיק במקורו מה שנראה כמכתב. הוא קפץ אל הקרקע והושיט את המכתב לעילי.
“אני צריך לדעת מה כתוב במכתב שנראה כי היה חשוב לאביך, לפי הדרך בה הגן עליו בזמן התאונה. לכן הסתרתי אותו עד עכשיו.”
עילי פתח את המעטפה שנראתה חרוכה בקצוות והופתע לראות את כתב ידו של אביו.
הוא קרא את המכתב הקצר מתרגם אותו לעורבית:
"לכבוד רב פקד שטרית
מפקד תחנת המשטרה


הנדון: חשד לבגידה במדינה


עלי להודיע לך שהובא לידיעתי כי דר' ניר אבשלום מרצה זוטר לזואולוגיה באוניברסיטה קשר קשר עם סאלאח אבן ברוק להפעלת מגה-פיגוע.
אבקשך להיפגש איתי כדי שאפרט את כל הידוע לי בנושא.


בכבוד רב


אורי זוהר
פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה"
עילי הרים את עיניו אל העורב בשאלה, והעורב הגדול סיפר: “אמך הייתה אישה טובה. היא נתנה לנו גרעינים בימי הבצורת הקשה של לפני 8 שנים. גרעינים אלו עזרו ללהקה האפורה לשרוד...”
“אז הבחירה בעיליקרע לא הייתה מקרית....” קטעה אותו תמרקרע והפסיקה בעקבות מבט מקפיא מהעורב הגדול שהמשיך: “ יום אחד קרערע והלהקה השחורה התנפלו עליה כאשר הלכה ברחוב. איני יודע איך הם שרדו. למעשה באמת התפלאתי שהם נראו כל כך בריאים וחזקים, אך אני והלהקה האפורה גרשנו אותם, ומאז הגנו עליה בכל מקום שהיא הלכה אליו. אפשר להגיד שהיא ואנחנו היינו ידידים טובים. כאשר היא נהגה באותו יום שחור ומשאית נכנסה בה, המכונית שלה עלתה באש. לא יכולתי להגן עליה: העורב השחור שתק לרגע נזכר באותו רגע איום בו החברה הטובה שלו, אמו של עילי, עולה באש: “כל מה שיכולתי להציל הייתה פיסת נייר זו שאביך החזיק קרוב לחזה.”
לאחר דקה נוספת של שתיקה הוא התנער: "אנחנו נהיה בקשר דרך תמרקרע.”
בזאת פרש כנפיים ועד מהרה נעלם כנקודה קטנה בשמים. תמרקרע עדיין עמדה על הגדר מהורהרת.
עילי פנה והלך, חושב על כל מה שנודע לו עכשיו.
טוב, הוא החליט שעליו עוד לחשוב על כך מאוחר יותר.
'עכשיו קדימה לספריה, שם כל הסיכויים למצוא את החברים שלי' חשב.
כאשר פתח את דלת הספריה,חשב על הבעיה הקרובה. איך יתרץ את ההעלמות שלו. ברור שלחברים הוא יכול לספר את האמת, אך הוא חייב להמציא סיפור לכל האחרים.

המשך                                                                              הקודם
Posted by
Labels: ,

No comments:

Post a Comment

Subscribe to: Post Comments (Atom)