האבולוציה של התרבות

אדם נבון מנסה להעריך את תגובת אנשים אחרים ולהתחשב בהם כאשר הוא מחליט על דרך פעולה. אנשים עושים כל הזמן הערכות כאלו במודע ובתת מודע, באופן רציונלי וברגש.

הבנה של אנשים ותרבויות אחרות מאפשרת החלטות טובות ואפילו הערכת העתיד במידת מה.

הטבע צייד אותנו במגוון של כלים לבצוע הערכות כאלו. כלים ישירים כמו קריאה מתוחכמת של עוויות הפנים ושפת הגוף או שקלול רציונלי של יתרונות לעומת חסרונות, וכלים עקיפים כמו תחושות בטן, הסתמכות על סטראוטיפים או רגשות הזדהות בלתי מוסברות.

יש חשיבות רבה להעריך נכונה תגובות של אנשים אחרים כדי לשרוד ולהתפתח בחברה האנושית.

כדי לשפר את היכולת הזו, חשוב להבין את המנגנונים המניעים אנשים אחרים להגיב כפי שהם מגיבים.

"הפנים של האחר הם תמיד 'מה שלא אני' ולכן, הם תמיד מסתורין ושאלה.” אומר הפילוסוף עמנואל לווינס.

מעט מהמסתורין הזה יתגלה אם נבין איך המוח האנושי פועל, ומה האבולוציה שתלה בנו.

לא חייבים להיות מדענים במעבדות כדי לפתח תיאוריות שיסבירו את תופעות החיים. מספיק דמיון, בדיקה עצמית ושימוש בעובדות של נסיינים אחרים.

פרויד בנה את התיאוריות שלו בעיקר על בדיקה עצמית, איינשטיין ביסס את התיאוריות שלו בעיקר על דמיון.

כאשר שוקלים תגובה אנושית חשוב גם לדעת באיזה סביבה אותם אנשים חיים ומה התרבות אליהם הם משתייכים. תרבות מוגדרת כאן ככללי ההתנהגות האנושית בחברה.

לאדם 'השייך' לתרבות המוסלמית, ערכי התנהגות שונים מערכי אנשים בתרבות המערבית. לכן הוא יגיב באופן שונה.

בתרבויות שונות לא רק הסולם הערכי שונה, אלא שלאנשים סטראוטיפים שונים עליהם הם מסתמכים בתגובותיהם, ואפילו שיקולים רציונליים שונים.

כדי להבין ולהעריך איך 'האחר' חושב ומתנהג עלינו להבין את כל הגורמים האלו.

המלאכה הזו קלה יותר כאשר אנו שוקלים את תגובת חברה שלמה ולא את תגובת כל פרט המרכיב אותה. כפי שנראה בהמשך, אפשר לראות חברה כגוף אחד שרוב הפרטים בתוכה מתנהגים וחושבים באופן זהה. האבולוציה שתלה בבני האדם מנגנונים המגבירים זהות זו ולוחצים על כל חריג להתיישר עם הכלל – אפקט העדר.

האבולוציה לפי דרווין

תורת האבולוציה של דרווין מתמקדת בהתפתחות הפרט הבודד בתוך כל מין, ובכללו המין האנושי.

מדעני האבולוציה פתחו תיאוריות המסבירות את התפתחות המין האנושי, מהאב הקדמון דרך סוגי אדם שונים עד הומו סאפיאנס שהוא האדם המודרני.

מכאן לקחו את המושכות ההיסטוריונים להסביר את התפתחות חברות האדם.

כבר דרווין עצמו ציין שיש תופעות הסותרות את התיאוריה.

תופעות כמו אלטרואיזם, אפקט העדר ואפילו זקנה, לא ניתנות להסבר ברמת הפרט הבודד, אלא בהתייחסות אל הגוף הגדול יותר – החברה.

כמו הפיזיקאים העמלים על התאוריה הכללית, כך גם הגיע הזמן שמדעני האבולוציה יציגו תאוריה כוללת של התפתחות המין האנושי (ומינים אחרים). התאוריה של דואליות מנסה להסביר את הדואליות בהתנהגות האדם. מרכיבי התנהגות ייחודית לפרט הבודד ומרכיבים אחרים המסנכרנים אותו עם הסביבה החברתית שלו וגורמים להתנהגות שיכולה להיות שונה לחלוטין כאשר הוא חלק מההמון.

תכונות הפרט הבודד מוסברות היום על ידי הגנים הטבועים בו, למה שתכונותיו החברתיות לא יהיו טבועות בגנים גם כן?

גוף האדם (וכל חי וצומח) בנוי מתאים שבכל תא יש את האינפורמציה המלאה ליצור גוף מושלם אך בכל זאת האבולוציה שתלה בתאי 'תוכנה' המאלצת תאים 'לוותר' על קיום עצמאי ולהתמחות בתפקיד משני היוצר יחד עם תאים אחרים, אבר מהגוף.

הדואליות שאני מציע גורסת שגם בפרטים של המין האנושי האבולוציה שתלה 'תוכנה' דומה הגורמת לאדם יחד עם אנשים אחרים להיות רק חלק מגוף גדול יותר שנקרא לו חברה.

המנגנון הבסיסי שגורם להתפתחות המינים שהציע דרווין – הוא שבעלי התכונות המתאימים ביותר שורדים ומורישים את התכונות הטובות האלו הלאה.

מנגנון זה מקובל על אנשי המדע, אך מי שחושב על כך תמה איך להסביר קיום תכונות הסותרות לכאורה עיקרון זה? למשל:

איך להסביר קיום אלטרואיזם של אדם שמקריב עצמו למען אחרים. תכונה זו אמורה להיעלם, כי אדם מת אינו יכול להעביר תכונה זו בתורשה לצאצאיו?

איך להסביר את תופעת ההזדהות של הפרט עם שאר הפרטים בחברה – תופעת העדר שפוגעת בתחרות בין הפרטים להורשת הגנים הפרטיים לצאצאים?

קשה להבין איך מדענים לא התייחסו במשך שנים רבות לתופעות רבות של סנכרון הפרט עם האחרים שעומד בבסיס אפקט העדר. כל מי ששמע מחיאות כפיים קצובות באולם קונצרטים, שראה איך אם עושה פעולות לעיסה כאשר היא נותנת אוכל לבנה, ראה המון מוסת יוצא ביום שישי מהמסגדים, או שמע דעות של בנים המסונכרנות עם דעות ההורים (או הסביבה). איך הסבירו מדענים את תופעת סנכרון ביוץ של סטודנטיות הגרות באותו קמפוס, ואולי אפילו את תופעת ההיפנוזה. העדויות הן בכל מקום.

ההסבר שנותנים כמה ממדעני האבולוציה הוא שאלטרואיזם ותופעת העדר, קיימות כי התארגנות בגוף גדול עוזרת לשרידות המין ובעקיפין שומרת על שרידות הפרטים השייכים לחברה. זה הסבר נכון אך לא ברור למה לא כולנו מתנהגים כנמלים בקן.

לכאורה שני המנגנונים האלו סותרים אחד את השני.

הזדהות עם העדר גוררת שמרנות שמתנגדת לחדשנות שיכולה לתרום לחברה ומביאה לניוון ולהחלשת החברה כולה.

ההסבר של תיאורית הדואליות הוא שההתאמה הטובה ביותר היא שרוב האנשים אכן יצייתו לחוקי העדר, בייחוד בזמני חירום (לא פלא שההזדהות עולה במצבי חירום), אך תמיד יהיו יוצאי דופן שיקדמו את האנושות בקפיצות. האיזון בין תופעת העדר לאגואיזם שונה ממין אחד לשני. בדרך כלל מינים נטרפים נוטים יותר להיות במצב עדרי כדי להתגבר על הטורפים. האדם ברוב ימי היסטוריה שלו היה טורף ונרדף כאחד ומכאן הדואליות.

תיאורית הדואליות מסבירה את כל התופעות הידועות. אישור לתקפות של תיאוריה בא בדרך כלל כאשר נצפית תופעה שלא הייתה ידועה קודם לכן כתוצאה מניבוי התיאוריה. כך היה כאשר נמצאה סטייה של אור כוכב העובר ליד השמש בדיוק כפי שהתיאוריה של איינשטיין צפתה. כך יהיה אם נמצא שיש מנגנון אבולוציוני מהיר היכול לעשות שנוי התאמה לסביבה משתנה, ללא צורך בסינון של המתאימים בדורות רבים. מנגנון כזה שרמז לקיומו אפשר לראות למשל בדגים המשנים את מינם כאשר יש צורך בכך, אבל הסיבה לכך נובעת מכך שהיכולת לשנוי מהיר היא תכונה שעוזרת לשרידות בתנאים משתנים ואין סיבה שהטבע לא מצא פתרון לתכונה כזו. שינוי גנטי מקומי כזה יכול אולי גם לעבור גם לצאצאים. אם תימצא תכונה כזו המשנה את הגנים באותו דור הדבר יסביר הרבה תופעות אבולוציוניות.

ההצלחה הגדולה של המין האנושי נובעת בחלקה מתוך היכולת שלו לחיות בקבוצות גדולות למרות היכולת המוגבלת שלו לסנכרון. לשם כך פיתח האדם כללי התנהגות בחברה – תרבות, המורידים את החיכוך בין אנשים ומאפשרים לחיות בקבוצות גדולות. ככל שהכללים נוקשים יותר הקבוצה חזקה ומגובשת יותר. תרבויות, כמו בני אדם נולדות מתוך תרבויות קדומות יותר, מתגבשות ומתפתחות וצוברות כוח ועושר (נעשות אימפריות) עם העושר והכוח אין צורך רב בכללים נוקשים והחברה מתפרקת, נחלשת עד שבאה חברה אחרת רעבה ובעלת תרבות נוקשה – הברברים, ומנצחת אותה. אפשר לחזות בתופעה כזו היום כאשר רואים איך הברברים החדשים מהאסלאם המסונכרנים ובעלי כללים נוקשים, תוקפים את האימפריה המערבית שאיבדה יכולת הזדהות הפרטים עם החברה, במידה רבה.