תרגום לא נאמן למקור - תסריט

סיפורו של אדם מוגבל (נפצע עם הלם קרב) שמתגבר על המגבלות ומתפקד בהצטיינות בסביבה עויינת

 .

1. פנים משרדו של ראובן לילה.

המשרד מרוהט בצורה ספרטנית. ארון ברזל בפינה מדפי ספרים על הקיר, מנורה ערומה מעל לשלחן כתיבה כבד וישן.

ראובן יושב על הכיסא המסתובב, רגליו על השולחן, בוהה החוצה דרך החלון העכור.

נשמעת דפיקה מהוססת על הדלת.

ראובן לא מגיב.

דפיקות חזקות יותר. עדיין לא מגיב.

צלצול רם המדליק מנורה מהבהבת.

ראובן מוריד במאמץ רגל אחת

• כנס, הדלת פתוחה

אסתי נכנסת מיישרת את החצאית ומתיישבת על כיסא האורחים מולו.

ראובן מוריד את הרגל השניה לאט, מתרומם בקושי וצולע מעבר השולחן מושיט ידו

• נעים מאד אני ראובן
• כן ראיתי בכתובת על הדלת (בבישנות)
• אה! כן בודאי.

ראובן חוזר למקומו נעזר בקצה השולחן ומתיישב בכבדות.

אסתי פותחת את התיק התלוי על כתפה מוציאה קלסר גדול ושמה אותו על השולחן ומצביעה עליו.

• שמי אסתי הייתי רוצה שתתרגם את כתב היד הזה.
• כן, ודאי קראת גם את זה מהכתובת על הדלת.

שניהם מחייכים.

• כמה יעלה התרגום?

ראובן מזיז שלט קטן מקצה השולחן אליה. בשלט כתוב: תעריף התרגום 50 ₪ לדף.

אסתי מהנהנת ודוחפת את כתב היד אל ראובן. ראובן פותח את כתב היד

• מה זה? ספר שכתבת?
• כן, זה ספר שכתבתי בהשראת החבר שלי.

ראובן מתחיל לקרוא. מקבל פלשבקים קצרים של פיצוץ מוקש ופנים לא ברורים. סוגר את הקלסר ודוחף את כתב היד חזרה אליה.

• אני לא יכול לתרגם כתב יד שכתוב ממש ביד.
• אמרתי 'כתב יד'.
• כן זה ביטוי עתיק, מי היום כותב באמת עם עט ולא במחשב?
• אני לא מסתדרת עם מחשב.
• (ראובן לא מעוניין) טוב ייקח לי פי שלוש זמן לפענח את כתב היד כך שהתעריף יהיה 150 ₪ לדף.
• אני יכולה להקריא לך כך שאתה תוכל להקליד את כתב היד המתורגם ישירות למחשב.
• זה לא הולך ככה. אני חייב לקרוא קודם את כתב היד כולו כדי שהתרגום ישקף את מה שרצית להגיד.
• (באדישות) בסדר.
• (מסביר בהצטדקות) כתב היד באמת לא כל כך קריא כך שאחרי שאנסה לקרוא אותו בבית תוכלי להסביר לי קטעים שלא אבין.
• אני מוכנה להקריא לך את כולו ולהוסיף הסברים.

ראובן מהנהן בחוסר סבלנות,

• כן כן אבל קודם אני אנסה לקרוא אותו בשלמות.

מדפדף עד סופו של כתב היד פלשבקים חוזרים.

• אני מעריך שיש כאן כ 300 דפים גדולים שזה כמעט 500 דפי ספר תקניים. אצטרך לבקש ממך מקדמה של 150 ₪ כפול 250 עמודים שזה חצי מאורך המשוער של הספר. זה יוצא 262 אלף חמש מאות ₪. את מוכנה להוציא סכום כזה?

אסתי מוציאה פנקס שיקים ובלי מילה כותבת את הסכום המבוקש ומוסרת אותו לצביקה.

ראובן נדהם. אסתי קמה

• להתראות מחר
• הו לא, נפגש בשבוע הבא, עד אז אקרא את הספר.

אסתי מושיטה יד בחגיגיות, ויוצאת. ראובן עדיין נדהם עם השיק הגדול בידו.

מר רוזנצוויג נכנס מהחדר השני.

• כל הכבוד השגת עבודה רצינית.
• כן, כבר התחלתי להתייאש.
• אמרתי לך לא לאבד תקווה
• טוב אני יושב כאן כבר שבועיים ואף אחד לא נכנס.
• לרגע חשבתי שאתה מוותר על העבודה. מה היה הקטע של 'אני לא יכול לתרגם מכתב יד'? עלי עשית רושם שלא רצית באמת את העבודה.
• יש לי הרגשה רעה, אולי מוטב באמת שלא אקח את העבודה הזו.

שתיקה ומבט נדהם

• משהו בבחורה הזו, בספר הזה ....
• אל תדבר שטויות אתה צריך את הכסף, וזה הרבה כסף. אין שום דבר מוזר בבחורה.
• הספר מזכיר לי תמונות מהעבר....

לוקח את מקל ההליכה שנשען על השלחן ויוצא בצליעה.

המצלמה עוקבת אחריו כאשר הוא צולע ברחוב בדרך לדירה שלו. הוא כמעט נדרס לאחר שפלשבק תקף אותו באמצע חציית הכביש. הנהג צועק עליו ומצפצף וראובן נשען על הקיר ונושם בכבדות.

2. חדרו של ראובן בבית. לילה.

החדר ספרטני בדיוק כמו המשרד. מיטה עם מנורת קריאה, שרפרף ליד המיטה עליו זרוקים הבגדים של ראובן, ארון בגדים ישן, פוליטורה מהוהה עם דלת שלא נסגרת.

ראובן שוכב וקורא את הספר בקלסר השחור הגדול.

הדלת נפתחת ונכנס עמי החבר שלו בלי לדפוק בדלת. ראובן נאנח מניח את הקלסר הפתוח על הרצפה פנים למטה. ומנסה לקום.

עמי

• אל תטרח, שכב אני יודע כמה קשה לך לקום.

סוחב כיסא מפינת החדר ומציב אותו ליד המיטה ומתיישב.

• שמעתי שקבלת, מה זה עבודה רצינית.
• אני עדיין שוקל אם לקבל אותה.
• הו, לא, ברגע שקבלת את השיק הסכמת לקבל את העבודה.

מסתכל עליו בצמצום עיניים

• ולמה שלא תקבל את העבודה? ועוד במחיר מופקע.
• כי היא מביאה לי פלשבקים מהמלחמה. כל העניין היה לשכוח מזה.
• שטויות! כל דבר מביא לך פלשבקים. אתה חייב להתגבר על זה. זו העבודה הראשונה שלך מזה הרבה זמן.

רוכן אליו

• עבודה בדיוק כמו שאתה צריך, תפוס אותה בשתי ידיים.
• אני לא יודע, אחליט ברגע שאגמור לקרוא.
• בכלל על מה הספר ? עוד רומן רומנטי?
• זו בדיוק הבעיה. הספר הוא על המלחמה. ונראה לי שזה בדיוק על הקרב האחרון.
• באמת?
• למה היא הגיעה בדיוק אלי?
• אולי אין אף מתרגם אחר בסביבה בוודאי לא מתרגם ברמתך.
• לא. נראה לי שיש כאן משחק של הגורל.
• עכשיו ראובן איש ההיגיון הצרוף מאמין בגורל?
• אני מאמין ברגשות שלי.

הדלת נפתחת ונכנסת נועה.

• לא שמעתם על פרטיות של אדם? למה אתם נכנסים לחדר שלי כאילו כאן תחנת רכבת.
• שלום גם לך ראובן. אני רואה שאתה במצב רוח קרבי.

עמי מצביע על הקלסר שעל הרצפה.

• ראובן נכנס לסיפור הקרב בספר שהוא מתרגם.
• אני עדיין לא החלטתי לתרגם. (מדגיש כל מילה)

נועה הולכת ומרימה את הקלסר. מתיישבת על הכורסא ומתחילה לעיין בספר.

• נועה תעזבי את זה.

נועה לא מגיבה. ראובן חצי מתרומם מהמיטה.

• אמרתי שתעזבי את הספר!

נועה מהנהנת אבל ממשיכה לקרוא.

עמי קם לוקח בכוח את הקלסר מנועה ונותן אותו לראובן.

• אומרים לך להפסיק לקרוא אז תכבדי את זה.
• דווקא התחלתי להתעניין. זה דומה לקרב הזה שנפצעת שם.

ראובן לא עונה לוקח את הקלסר שם אותו על החזה.

• יללה צאו מהחדר ותנו לי לקרוא את זה, אני חייב לגמור את הקריאה עד הפגישה הבאה שלנו.

נועה עם חיוך ציני

• ככה? אתה בודאי מת לפגוש אותה שוב. שמעתי שהיא חתיכה רצינית.
• מי?
• זואתי המחברת של הספר שיש לך פגישה איתה.
• כן, היא בסדר.
• אולי ילך לך איתה. שמעתי שהיא עמוסה. הוציאה שיק של רבע מליון ונתנה לך בלי ויכוחים.
• עזבי, אני לא בליגה שלה, ובכלל מי אמר שהיא לא נשואה לאיזה פוץ עשיר.
• בכל זאת כדאי לברר. לא?

שניהם יוצאים. ראובן משחזר בדמיונו את השיחה עם הסופרת. הוא חייב להודות לעצמו שהיא יפה מעל לממוצע.

ממלמל לעצמו

• מה יש לה עם המלחמה הזו? למה לא יכלה לכתוב באמת רומן רומנטי כמו כולן.

3. פנים. משרד. בוקר

אסתי נכנסת ראובן יושב ושותה קפה שחור הקלסר בקצה השולחן.

• נו קראת?
• כן.
• נו מה דעתך?
• מי סיפר לך על הקרב?
• חבר שלי חיים. הוא השתתף בקרב ורצו לתת לו צל"ש.
• (צוחק במרירות) חיים? צל"ש?
• כן. הוא אמר להם שלא מגיע לו צל"ש. אתה מבין הוא סירב לקבל צל"ש.

ראובן שותק ומסתכל עליה מופתע.

אסתי ממשיכה בהסבר

• חיים לא אהב לדבר על המלחמה. רק אחרי שנדנדתי לו הוא סיפר לי על הקרב. הסיפור שלו היה כל כך מיוחד שהייתי מוכרחה לכתוב אותו.
• (ראובן מתעניין) ולמה את רוצה לתרגם אותו לאנגלית?
• כי אני רוצה שידעו בכל העולם איזה גיבורים יש בישראל.

ראובן מגחך לעצמו וממלמל 'גבורים, כן גבורים'

• (נעלבת) מה הבעיה שלך ?
• (מהסס ולא רוצה לפגוע באסתי) ובכן יש כמה אי דיוקים בספר.
• מה אתה יודע? אין שום אי דיוקים. חיים השתתף בקרב והוא תיאר אותו בפרוטרוט.
• (עדיין מנסה בעדינות) אולי תבדקי גם במקורות אחרים?
• (בחשדנות) איזה מקורות יכולים להיות טובים יותר ממי שהיה שם?
• חיילים אחרים שהיו שם. אולי גם המפקדים של חיים.
• מה איכפת לך? אתה רק צריך לתרגם.
• (עדיין בעדינות) אולי תרצי לשמוע את ההערות שלי בזמן התרגום?
• (בהשלמה מתעניינת) באמת לא יזיק לשמוע הערות של מישהו שקרא את הספר.
• בסדר את תקריאי קטע ואני אתרגם אחרי שאגיד לך מה צריך לתקן.

4. חוץ. אוהל המפקדה. מפות תלויות באלכסון על קירות האוהל במקביל למשרד.

אסתי מתחילה להקריא על ההכנות לקרב. התמונה שלהם במשרד מתפוגגת ורואים את ההכנות האמיתיות לקרב. ברקע היא ממשיכה להקריא. אין התאמה בין מה שרואים לבין מה שהיא מקריאה.

חיילים יושבים בחצי גורן בחוץ. המפקדים ליד המפות על לוחות גדולים הנשענים על חצובות.

ק. המודיעין מסמן את ריכוזי האויב. חיים יושב ליד ראובן הפחד מתחיל לתת בו אותותיו.

- אנחנו הולכים לאכול אותה. תראה תראה כמה טנקים יש להם.

- תירגע. שמעת את ק. המבצעים. צריך להחזיק מעמד רק עד שתגיע התגבורת של גדוד 61.

- אנחנו לא נחזיק מעמד.

- הטנקים לא יכולים לעבור את המכשולים שלנו.

- החיילים ירדו ויסתערו עלינו, בא לי להתחפף מפה.

- יש כאן שדות מוקשים שיעצרו את החיילים.

• המוקשים הם היחידים שמחזיקים אותי פה,

ראובן מפסיק את אסתי והתמונה חוזרת למשרד.

- חיים לא היה קצין המודיעין.

• כן הוא היה.
• הוא בהחלט לא היה קצין מודיעין. חיים היה חייל שלי.
• אני חושבת שאתה טועה. היה חשוב לחיים לציין שהוא היה קצין המודיעין. כאשר אמרתי לו שזה לא רלבנטי לסיפור הוא עמד על כך שאכתוב את המשפט בדיוק כמו שהוא אמר אותו.
• (מהורהר) תחזרי בבקשה על המשפט.
• (מקריאה) 'חיים היה קצין המודיעין של הגדוד ולכן חשוב לו הדיוק כדי שגורם חמדן לא יסלף את מה שקרה. '
• למה הוא התכוון 'בגורם חמדן' ?
• זה באמת ניסוח מוזר. רציתי לתקן זאת לפחות ל 'גורם זר' אך הוא התעקש על 'חמדן' ואמר שאתה תבין.
• אני? חיים ידע כבר אז שאני אתרגם לך את הספר?
• כן הוא עמד על כך שהספר יתורגם על ידך.
• אז הוא הכיר אותי.
• כן הוא אמר שהוא חבר שלך עוד מהצבא.
• הוא לא אמר לך שהוא היה חייל שלי באותו קרב?
• לא. הוא לא פירט, וזה לא נראה חשוב באותו זמן.
• אז הוא אמר לך לתרגם רק אצלי?
• מה זאת החקירה הזאת?
• חשוב לי לדעת.
• אז אם אתה מתעקש לדעת אני רואה זאת כצואה שלו
• צואה? חיים מת?
• כן. חיים נדרס על ידי משאית שבוע אחרי שגמרתי את הספר.
• והוא עמד על כך שאני אתרגם את הספר למרות שאני יודע את האמת.
• איזה אמת?

ראובן שותק מהרהר

• איזה אמת? על מה אתה מדבר?
• תקריאי לי את המשפט שוב.
• (מקריאה) 'חיים היה קצין המודיעין של הגדוד ולכן חשוב לו הדיוק כדי שגורם חמדן לא יסלף את מה שקרה. '
• האם יש 'בבית זכויות האדם' אדם בשם חמדן?
• (אחרי מחשבה) לא. אני לא חושבת.
• האם יש מישהו שחיים כינה אותו 'חמדן'?
• אני לא חושבת. חיים היה מאד נימוסי... רגע הוא באמת כינה פעם את הגזבר 'חמדן' אך זה היה רק פעם אחת אחרי שהוא יצא ממשרדו של הגזבר לאחר ויכוח שמאד הסעיר אותו.
• (עדיין באותה נימה של הרהור אך בנחישות) אסתי את הולכת עכשיו 'לבית זכויות האדם' ואת מביאה אורח.
• בדרך כלל אני הולכת לשם ביום חמישי.... (בחשדנות) איזה אורח?
• שמעתי על הפעילות המבורכת של 'הבית' ואולי אני רוצה להצטרף.
• אתה???
• לא באמת. אבל אני רוצה לבדוק אם חיים לא רמז לי כאן משהו.

5. פנים. 'בית זכויות האדם'. יום (לא גמור)

ראובן ואסתי נכנסים לאולם המרכזי של 'בית זכויות האזרח'. אדם צנום ושחרחר עם עיניים מתרוצצות ניגש אליהם -ג'ורג'.

גורג (פונה אל אסתי תוך העפת מבט חשדני על ראובן) מי חברך?

ראובן (מושיט יד ומחייך במאור פנים לגורג) רואבן, נעים מאד

גורג (מתעלם מהיד המושטת) אסתי את יודעת שאין להביא חברים ללא תאום מראש.

אסתי (מקשקשת מתוך מבוכה) כן סליחה, אבל עברנו כאן וראובן הביע רצון להצטרף אחרי שסיפרתי לו כמה הבית הזה עושה עבודה חשובה. ראובן התלהב ואמר שהוא תמיד רצה לעשות משהו למען המסכנים שלא יודעים לדרוש את זכויות האזרח המגיעות להם.

גורג (מתרכך ולוחץ את ידו של ראובן) סליחה אל תעלב אך כל כך הרבה עיתונאים שלא רואים בעין יפה את הפעילות שלנו באים לכאן במטרה להשמיץ אותנו בעיתונם כך שאני חייב להיות זהיר. שמי גורג ואני הגיזבר של הבית.

ראובן אני מבין.

אסתי גורג צנוע. הוא לא רק הגיזבר הוא גם המנהל ובעצם נושא את כל 'הבית' על כתפיו. אני לא יודעת מאיפה יש לו הכח ואיך הוא משיג את המימון לקיים את הפעילות הזו יום יום.

גורג (מצתנע ) אסתי מגזימה יש לנו חברים פעילים רבים שנושאים בעול ואפילו תורמים למען 'הבית'. (פונה לאסתי) אולי תעשי לראובן סיור ואחר כך תביאי אותו למשרד שיחתום על הטפסים.

ראובן טפסים?

גורג זה רק משהו פרוצדורלי שנדרש על ידי רשם העמותות ולרישומים שלנו כדי להבין מה הרקע שלך ואיך אפשר לשלב אותך בפעילות שלנו. כמובן חברות חייבת להיות מאושרת על ידי הנהלת 'הבית'.

ראובן כמובן.

גורג פונה לעיסוקיו ואסתי מראה לו את החדרים השונים 'בבית'.

הסיור היה קצר, במרכז ' הבית' כפי שכאן קראו למקום, היה אולם הרצאות.

אסתי (הניפה ידה ואמרה כאילו זה לא מובן מאליו) כאן מתקיימות ההרצאות, ולפעמים גם הופעות על הקיר היה לוח מודעות. ראובן עצר וקרא בעיון את כל המודעות שעסקו בעיקר בנושאי הפגנות ומחאות. מימין הייתה הספריה, ראובן התעכב לסקור את הספרים כולם ספרים בגוון שמאל ליברלי קיצוני..

אסתי (לספרן המתעניין) זה ראובן, בחור חדש.. (מעיפה מבט בראובן הקורא את הכותרים ומוסיפה) וכמו שאתה רואה, אוהב לקרוא.

מעבר לאולם ההרצאות היו המשרדים ולשם הוליכה אותו אסתי בסופו של דבר ודפקה על דלת חדרו של הגיזבר.

הגיזבר קם

גורג אסתי אני מבקש לדבר עם ראובן ביחידות.

ראובן (לעצמו) טוב לפחות הוא זוכר את שמי

גורג שב ראובן (פוקד לראובן ומתעלם מאסתי)

אסתי הסמיקה במבוכה אך יצאה מהחדר

אסתי נראה אותך אחר כך.

ג'ורג התיישב ומלמל כמה מילים והצביע על הכיסא מולו.

ראובן התיישב

ראובן ג'ורג, נכון?

ג'ורג הנהן מביט בראובן בעיניים מצומצמות אומדות ואחר כך רכן והוציא טופס מהמגרה והעביר לראובן מאבר לשלחן.

ראובן אני עדיין לא יודע אם אני מוכן להרשם. באתי רק להתרשם ואולי לשמוע כמה הרצאות לפני שאחליט.