בבקשה אל תהרגו אותי

יתכן שזו בקשה מוגזמת, אך איני מסוגל לדכא את השאיפה הזו. למעשה אצלי זו שאיפה כל כך אובססיבית עד שאני מוכן להרוג בשבילה.

אם נסיגה לקוי 67 יגרמו לאלו המבקשים להרוג אותי להניח לי, אני מוכן. אני מוכן גם למסור להם את תל אביב אם זה מה שצריך, אך להערכתי, נסיגות כאלו או אחרות רק יגרמו לרצון חזק יותר להרוג אותי, ולכך כאמור, אני מתנגד בתוקף. אם בקשה צנועה זו גורמת לכנות אותי 'ימין קיצוני' ו 'גזען' אז אני באותה מידה של צדק יכול לכנות את הנשים 'בלונדיניות מטומטמות' ואת הגברים כ 'טיפשים עם תחת גדול'. אישית קשה לי לראות איך כינויים מעליבים מקדמים דו שיח אינטליגנטי. אני חושב שרוב אזרחי ישראל שותפים לבקשה שלא יהרגו אותי (ואותם) אולי מחוץ לאזרחי ישראל הערבים וקומץ תימהוניים של שמאל הזוי, שחושבים שזכותם של הערבים להרוג אותי כי אני אשם.

זו הסיבה שאין אני רואה הבדל משמעותי בנושא הביטחון האישי שלי בין אלו המכנים עצמם שמאל, לאלו המכנים עצמם ימין או מרכז. ההבדל בין שמאל לימין הוא רק בהערכת נחישות אלו הרוצים להרוג אותי. השמאל מעריך שאם הערבים שרוצים להרוג אותי יהיו במצב כלכלי טוב הם ירפו מהנושא, הימין מכיר במציאות הלא סימפתית שדווקא המבוססים יותר הם אלו הצמאים ביותר לדמי. מה לעשות, לא כולם רואים בכסף את ההצלחה. אנשים רבים חושבים שיש ערכים חשובים יותר מכסף ופרסום. לערבים ערכים יותר חשובים, כמו למשל כבוד המשפחה. למעשה אני די מקנא בערביי השטחים שיש להם ערכים ומטרות שהם מוכנים למות למענן. אני רק מיצר על כך שהם בחרו כמטרה עיקרית להרוג אותי.

אין הבדל בין שמאל לימין ציוניים בשאיפתם לחיות, אך יש הבדל בהערכות המצב ומתוך כך ההבדל בפתרונות המוצעים.

אנשי השמאל חוזרים שוב ושוב לפתרונות שבסיסם 'אם ניתן מספיק אוכל לאריה הוא יהיה שבע ולא יטרוף אותנו' כמובן שזה לא נכון אפילו לגבי אריות, שמטבע הדברים נהיים רעבים שוב לאחר שנגמרו לך כל פרוסות הבשר. מה יעשו אנשי השמאל כאשר יגמרו להם כל פרוסות האדמה? רעיון זה בוודאי לא נכון לגבי אנשים שמטבעם מתחזקים ברצונם 'לקבל את כל היד אם מציעים להם את קצה האצבע' מה עוד שההיגיון לצדם. אם אני מקבל חלק מרצוני כאשר אני מצליח להרוג כמה יהודים, ההיגיון אומר שאקבל את כל רצוני אם אהרוג את כולם.

אנשי הימין בדעה שככל שירביצו חזק יותר כך יוציאו מהערבים את הרצון להרוג אותי. גם דעה זו מתעלמת מהמציאות. אין אפשרות מעשית להרוג את כל הערבים (דחילק הם מונים מיליארד נפש! וכולם רואים עצמם כחלק 'מהאומה' הערבית, 'העמים' הערבים הם במידה רבה פיקציה. ההבדל בין עמי מדינות ערב לא גדול בהרבה מההבדל בין 'עמי' מדינות ארה"ב) וכל עוד נשארו ערבים הם לא ירפו מרצונם להרוג אותי. צריך להכות בהם חזק מאד כדי שהם יגיעו למסקנה הזמנית שכרגע אין להם סיכוי להרוג אותי. הם הוכיחו בעבר שהם לא מתרגשים, לא קרה שום דבר, יש להם סבלנות ובסופו של דבר הם בטוחים שהם יהרגו אותי.

מכאן שפתרונות שמאל ופתרונות ימין אינם עומדים במבחן המציאות, למרות שפתרונות השמאל הרבה יותר מסוכנים לנו, בגלל שהם מעוררים את כל מיצי הגוף של הבאים להרגני.

מה נותר? ההפרדה?

רבים ממאוכזבי השמאל (רבים עד כדי רוב היום) אמצו את הפתרון של מי שנחשב לימין קיצוני. פתרון ההפרדה בין האוכלוסייה הערבית ליהודית.

כאשר מציע זאת איש ימין קוראים לכך 'טרנספר', כאשר מציע זאת איש שמאל קוראים לכך 'הפרדה', אך שניהם מציעים שינוע של אוכלוסיה ליצירת שטחים הומוגניים באוכלוסיות.

איש הימין מציע לשנע את הערבים מחוץ לשטח בו יחיו היהודים, איש השמאל מציע לשנע את היהודים מחוץ לשטח בו יחיו הערבים. איש השמאל לא רואה שהפתרונות בעצם זהים ומכנה את חברו מהימין 'גזען שמציע פתרון על בסיס אתני' ואינו רואה את החטוטרת שעל גבו.

האמת ניתנת לאמור שפתרון כזה הצליח בעבר במקומות רבים, אך האם הוא מעשי כאן?

המציעים 'הפרדה' אינם מציעים להיפרד גם מאזרחי ישראל הערבים, שגם לא מעטים מהם רוצים להרוג אותי, אם תקשיבו לדברי המנהיגים שלהם. דברי המנהיגים משקפים את דעת בוחריהם, כי אחרת לא היו נבחרים ביותר קולות ככל שהם יותר קיצוניים ברצון להרוג אותי.

אותם אנשי שמאל 'ליברלים' על חשבוני, מצדדים ב 'איחוד משפחות' ערביות דווקא בשטח ישראל, בתמיכה במשפחות ערבים מרובי ילדים (ובצמצום התמיכה ליהודים החרדים מרובי ילדים) ובהגירה סמויה וגלויה של ערבים לשטחי ישראל וכן להגירה של ערבים לשטחי ישובים יהודים. כל אלו רק מוסיפים אוכלוסיה ערבית לישראל, וסתרים את תסריט האימים של הדמוגרפיה, שהם מנפנפים בו כנימוק לנסיגות ההפרדה. בעצם לא ברור לי איך מסירת שטח משנה לגבי ההפרדה או לגבי הדמוגרפיה. שני אלו זהים גם אם לא מוסרים את השטח ורק מעבירים את הגבול מעבר לו.

שינוע ערבים משטחי יהודים קשה בגלל דעת הקהל בארצות המערב המבוססות, שנוטה לקבל את טיעוני הערבים, ולא כל כך מודאגת מהאפשרות שהם יהרגו אותי. למעשה גם הם ניסו לעשות זאת.

ההצעה המקורית של גנדי ומפלגתו מולדת הייתה מתוחכמת יותר. ההצעה הייתה לעשות שינוע סמוי על ידי לחץ כלכלי ופיזי. הרעיון הזה אפילו התחיל להתבצע, אך היום בגלל הלהיטות הרבה של התקשורת לגלות כל דבר שמזיק לנו, והעובדה שרבים (ביניהם בולטים אנשי השמאל ההזוי) ששים לגנות תהליכים שעוזרים לנו (במקרה זה, שיפור היחס הדמוגרפי) אין זה מעשי.

רבים הרואים עצמם כ 'מרכז' מצדדים 'בהפרדה' ומוסיפים לכך את החומה. ' אנחנו כאן והם שם'. אני חושד שרובם נוטים לכך מתוך היאוש מאי מציאת פתרון. אין כל ההבדל בין אלו, למי שמגדיר עצמו כ 'שמאל'. ההבדל היחיד הוא רק בהכרה שאין טעם בהדברות כפי שהשמאל רוצה. על מה נדבר? על הדרך הטובה ביותר להרוג אותי? כי רק זה מה שמעניין את מבקשי נפשי.

הפרדה כזו אינה מעשית והחומה מביאה רק נזקים ולא מסוגלת להגן עלינו. הערבים הוכיחו יצירתיות רבה בעקיפת מכשולים. מלמטה במוחילות (והאם מישהו חושב ברצינות שאפשר לגלות מוחילה שאין יודעים איפה היא מתחילה והיכן היא חוצה את הגדר של מאות הקילומטרים כאשר לא גילו מוחילה שהיעד הנקודתי שלה היה מוצב צה"ל?), מלמעלה בירי תלול מסלול, או על ידי הפעלה של אזרחי ישראל הערבים שיכולתם להזיק עדיין לא מוצתה אפילו באחוז אחד.

דעת הקהל המערבית באמריקה ואירופה דורשת לתת לערבים בצד הסחורות החיוניות גם עבודה בישראל. איך זה מתיישב עם ההפרדה?

אותה דעת קהל לא תרשה להפגיז אותם כדי להרתיעם, וההפגזה היא הדרך היחידה שנותרה לעצור את אותם ערבים המשמשים פצצות חיות המונחות להרוג אותי, כי כיבוש השטח מחדש סותר את ההפרדה. איך תגנו עלי?

'ההפרדה שכבר נעשתה בחבל עזה, מלמדת לא רק שהיא העלתה את נחישות רצונם להרוג אותי אלא גם נתנה בידם יכולת טובה לעשות זאת, בנשק ואנשים של ארגונים רצחניים נוספים שעוברים בצורה חופשית בגבולות שהיו פעם שמורים בידי חיילנו.

אם כן חייבים לחשוב על דרך אחרת לשמור על עורי.

נכון אני יכול להתאסלם אך לא כל כך בא לי. אני יכול גם לברוח לארץ אחרת, אך מה יעשו נכדי? שוב יקראו להם 'יהודי מלוכלך'? שוב יכינו את המשרפות?

לא. הפתרון אינו יכול להיות פתרון אישי. אני צריך שלא יהרגו אותי כאשר אני חי במדינה שהיא שלי.

אני חושב שיש דרך אחרת להציל את עורי, אך היא מחייבת הסבר מקדים ארוך על תהליכים, הערכת מגמות, והבחנות בתחומי התנהגות ציבור אנשים והשפעת מנהיגיהם.

הסיבה שבכל האמור לעיל לא הזכרתי 'פלשתינים' היא בגלל שאני יכול לקרוא לעצמי 'פלשתיני ' בהצדקה מרובה יותר. 'עם פלשתיני' הוא פיקציה נוספת בין כל הפיקציות של עמי ערב.