לכסף הם סוגדים.
והקול יהדהד מקצה הארץ עד קיצה.
יחריש כל אוזן ירצד מול עין משתאה.
ודום תעמוד האומה המומה וסוגדת,
לאותה הבשורה חזקה וכובלת.
בקופסה הקסומה נער ונערה, לקול התופים,
יצעדו על מסלול הבימה. מחייכים, נוצצים.
בפנים נקיים מכל קמט, בבגדי מעצבים יקרים,
יצעדו שותקים, לקול רעמי הכלים,
מאלפי פרסומות לכולם מוכרים.
הצופים אז יריעו בקולות ניחרים ובלי צל של מחשבה,
למגש של כסף. אותו מגש הכסף שמחליף אלוהים.
כהד עונה האומה, תנו לי כסף על מגש... ותיפול שדודה.
חלשה ומובסת, לאמונות ישנות וערכים חדשים.
No comments:
Post a Comment