"האיש שלא רצה להיות כבשה" הקדמה

לא התכוונתי את זה הספר לפרסם

סתם מחשבה בראש התחילה לזמזם

במקרה בדיוק רציתי לחדד את העיפרון

ולכן אותו מרחתי כאן על דפי הספרון.

העיפרון כבר חד, אך האם כך גם הסגנון?

פרולוג

כאשר התבקש הילל הזקן לתמצת את תורתו; 'על רגל אחת', השיב: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. זהו מסר של סובלנות. דרך לחיות בשלום ושלווה

התורה שלי, 'על רגל אחת', היא: "אל תבטל את דעתך מפני אחרים

 ." זהו מסר שיכול להביא לעימות מפרה המאפשר להתפתח וליצור דברים חדשים - לחיות

מהות החיים האנושיים מתמצה במחשבה עצמאית המוצעת לנו ע"י התרבות בתוכה אנו חיים  

 

מחשבה עצמאית מאפשרת דירוג מחודש של ערכים מתוך למידה סקרנית

לדעתי המטרה של הילל הזקן שמשמעותה 'לחיות בשלום' אינה יכולה לשמש כיעד לבני אנוש

כבשים חיים בשלום ובשלווה! אנשים חייבים לממש את מותר האדם מהבהמה

המימוש הזה של האנושיות, מעצם מהותו, מפר את השלום והשלווה

שנויים מפרים את השלום, ואת השוויון שהם יעדים רצויים רק אם הם באים במידה הרצויה.

 ומעמיד מעליהם סקרנות ועימותים המביאים שנויים. הגזמה ביעדים אלו תביא לקיפאון 

ללא שנויים אין התקדמות, אין גם עניין ובקיצור אין חיים.

יש בבני האדם יסוד חזק של שמרנות ושומה עליהם להתגבר עליו כדי לממש את אנושיותם.

איני חושב שיש לעשות שנוי רק לשם שנוי, אלא לפעול לפי הסדר הבא: – סקרנות=> לימוד=> 

מחשבה עצמית => שנוי כמסקנה יצירתית=> ועימותים למימוש השנוי.

הסקרנות היא הרצון ללמוד דברים שונים ולהתנתק מדפוסי מחשבה קיימים – התנתקות.

הלימוד היא היכולת לבחון דעות חדשות – הכנה לשנוי.

מחשבה עצמאית מאפשרת להסיק מסקנות – סינון הדעות שרוצים לאמץ.

שנוי מגבש מסקנות ומאמץ מערכת דעות – בניה של פילוסופית חיים שלמה.

עימותים – עימות אמיץ עם הסביבה מאפשר מימוש הדעות.

עימותים עם בעלי דעות אחרות יכולים להביא לסגירת המעגל. 

תוך סקרנות ולימוד דעות אחרות עמהן מתעמתים, ולעדכון פילוסופית החיים.

לדעתי חייבים לבחון כל נושא ע"י כלי המחשבה העומדים לרשותנו. 

כמו הדמיון ויכולת ההפשטה, ידע וניסיון, ההיגיון המתבסס על השכל הישר,

היכולת להשליך רעיונות משטח אחד לאחר, הנכונות לבחון גישות שונות, 

והענווה המאפשרת לקחת בחשבון שהאחרים צודקים.

טווח החיים בעיני הוא מרגע שאדם עומד על דעתו, ועד שהוא מגיע לביסוס הליכותיו

(שזה תיאור רך לקיבעון מחשבתי). 

אדם 'חי' כל עוד הוא לומד, מתפתח ויוצר.

אדם הנכנס לשגרה מחשבתית דומה לרובוט, אדם כזה הוא קוף המעלה גרה מחשבתית 

של מה שנכתב ונאמר ע"י אחרים. מבחינה אנושית אדם כזה משול למת.

אין חיים ללא סיכון, ללא עימותים; עם אנשים, עם הטבע או עם רעיונות.

שלום ושלווה יש במוות.

רוב בני האדם, במרבית הזמן, אינם עונים על הגדרה זו של החיים.

איני מחלק את בני האדם ל"טובים ורעים". 

בכל אדם יש מ- 'המותר בבני האדם' במינון זה או אחר. המינון משתנה 

מסיבות רבות סביבתיות ותורשתיות, מסיבות זמניות ומסיבות ארוכות טווח.

חייב אדם, לעשות מאמץ מודע להגדלת המינון בו הוא מתנהג כייצור אנוש.

סיפור זה הוא על צעיר בשם עמי. 

העורך מסע בעולם אלגורי של אנשים מקובעים בארצות 'טהרניות'

 – המסע של עמי בעולם 'המתים המהלכים' האלו, 

הוא מסע לימוד ועמי מעצב פילוסופית חיים חדשה לפי השלבים שלמעלה. 

עמי הוא אדם 'שלא רוצה להיות כבשה' שכל מעשיה בעולם זה לחיות בשלום בעדר.

האם יוכל עמי להשתחרר מכבלי המחשבה שהוטבעו במוחו במסגרת התרבותית בה חי?

  האם יוכל לנצח את המפלצות המחשבתיות האורבות לו במהלך המסע בארץ המתים?

האם אתה מסוגל להשתחרר ולבנות השקפת עולם המתעדכנת ככל שאתה לומד ויוצר?

זה לא קל.

אך אם הצלחת - אתה חי.

לא שיערתי מה יקרה, כאשר לראשונה,

עטי את הנייר שרט, והתחלתי בכתיבה.

לא תיארתי לי כלל, שכך שרבוט תמים,

שלנייר שפכתי, בלי משים,

לספר יהפוך. לא, אותו מצב הרוח, אותי סחף

לסיים, לפני נפול עלי כמו תפוח, זה הספר הנוסף.

וכך היה. הרגשתי לי כותב בדרך זו, פתאום:

בסחרחורת צבעים מלווה בזיקוקים,

העלתה זו האלגוריה, עלי מסע מלא תהילה.

עלי נייר העליתי רעיונות עשרים,

וכשאלו נגמרו, נוספו לכתר עוד שלושים;

ואז, כמו רשפי זיקים העולים מתוך הארובה

כך הוכפלו שוב ושוב בקול נעצוצי השירה.

אבוי, חשבתי לי, אם כך תשריץ מהר,

את זאת אני עוזב, כי אם לא אזהר

תאכל מסה זו את הספר בו עסקתי בתחילה.

טוב אכן כתבתי, אך לא חשבתי אף לרגע

להראות למי את זה הספר לעולם

מצב הרוח בו הייתי, כותב בשצף ללא יגע,

לא עבור חבר, ובודאי לא עבור סתם אדם.

לא! לא! אין כאן שמץ כוונה להשביע רצון.

כל מה שכתבתי רק לעצמי, ולמגרה שבארון.

לא שרבטתי מתוך חוסר מעש ולא מתוך השעמום

בעונה מתה. לא התכוונתי. באמת! לא כיוונתי לכלום,

זאת לא כתבתי לשם היסח הדעת מצרותי

או מחשבות כהות אותן לגרש רציתי, ממחשבותיי

וכך בהנאה רבה, עלי נייר מניח מילה ועוד מילה

ורעיונותיי מיד מתגשמים בשחור עלי לבן

כי, עד מהרה מצאתי את השיטה:

למשוך כל רעיון שמבצבץ, עם עטי כמו קרס הננעץ בדג חמקן

ואותו מיד לקבע שישמר עד אין קץ. כך עד שהדפים המצטברים

גדשו באורך וברוחב את מסה זו אותה אתם לפניכם רואים.

רק לאחר ששמתי נקודה בגמר,

הראיתי זאת לכל השאר.

לשמוע אם יקטלו או בברכה יקבלו את זה הכתב.

היו שאמרו אותו לשמור, ואחרים אותו לגנוז

היו שדחקו להוציא לאור, ואחרים פסקו "לגמוז!"

יש בו טוב אחדים חשבו, אך אחרים, מכל וכל שללו.

כך אותי השאירו בספק, ומרוב דעות

כבר התחלתי לפקפק, איזו דרך לאמץ;

לבסוף חשבתי, אם הדעות כל כך סותרות

כתב זה אדפיס, וכך על הספקות בא הקץ.

כי, כך חשבתי , יש שזאת ירצו שיעשה

אם כי יש גם אלו שזו אינה דרכם

להוכיח מי צדק, ומי טועה

אפשר להחליט רק לאחר שהמעשה תם.

ועוד חשבתי, אילו פרסום אשלול

וכך רצון שכך רצו, אוכל כאן להשביע

אך עם זאת איני יודע, אם לא יכול

למנוע מאחרים הנאה להפיק. גם להם מגיע.

לאלו שאינם בעד פרסום נרחב

אומר רק זאת, נרתע אני מלהעליב

אך חבריכם רוב נחת ישבעו, 

לכן השעו משפט, עוד קט מעט

אם לא תרצו לקרוא, יעזבו

יש בשר אוהבים, יש רק עצם לגרום

כן, לאלו שייהנו אקל את החיים

וגם אני כך אתריס נגד האחרים

"The Pilgrim's Progress"    John Bunyan

אף אחד לא דורש מצייר להיות מציאותי (בשביל זה יש צילומים) לכן יכול שאגאל לצייר תייש על גג כנסיה ואף אחד לא ירים גבה. מסופר, לעומת זאת, דורשים קשר למציאות הגיונית גם אם הסיפור עצמו דמיוני. אולי בגלל שהמילה הכתובה מובנת יותר ומשמשת במציאות היום יומית.   

בסיפור הזה תמצאו ארמון שקירותיו מילים אחוזות זה בזו, אנשים ומקומות סמליים, ועוד כהנה וכהנה תמונות הדומות יותר לתמונה של שאגאל מכל דמיון לז'אנר ספרותי קיים, ועל כך אני מתנצל.

הסיפור והתיאורים בו אינם אלא עיטורים לתבונות שרציתי להעביר, ויש להתייחס אליהם כאל עזרי הדגמה שיקלו על עיכול הדעות שרציתי להציג.