שוק ההון
הבעיה הבסיסית של שוק ההון היא שהכסף הפך מאמצעי נוח לקידום עסקים העוסקים בסחורות אמיתיות, לסחורה שיש לסחור בה.
הבנקים הפכו ממוסדות שתפקידם לממן את התעשייה, לתעשייה 'היוצרת' הון. ממתווכים בין בעלי הון המעוניינים להגדיל את הונם (או לפחות לשמור את ערכו) על ידי השקעה בתעשייה לבתי עסק הסוחרים בכסף ובמניות שהקשר בין הערך שלהן לבין ערך החברה שאותה הן מייצגות הולך ומתרופף.
בעיקרון ערך מניות של חברה צריך לשקף את הפוטנציאל לרווח עתידי. עצם ההגדרה הזו בעיתית כיוון שזה פחות או יותר הימור. רוב בעלי המניות (וגם האנליסטים) לא יודעים בדיוק מה צופן העתיד. הבעיה גדולה עוד יותר בחברות הטכנולוגיה. האנליסטים אינם מבינים בטכנולוגיה, לא יודעים לחזות טכנולוגיות מנצחות ובכלל נושא מו"פ הוא סיכוני מאד.
הערך של מניה נקבע בעיקר על ידי אי עמידה בתחזיות אנליסטים.
אי עמידה בתחזיות אנליסטים (שכאמור מראש אינן מבוססות על הבנה מעמיקה של האנליסטים במגמות טכנולוגיות וגם אחרות, או ידע במנגנוני מו"פ) הן לא בהכרח אינדיקציה להתפתחות עתידית של חברה.
תוסיפו לכך את משחק הספקולנטים, את הרגישות לשמועות (בייחוד בזמני שוק לא יציב), את התלות הגדולה של השווקים בעולם, ואת האפשרות של תגובות מהירות (שהספקולנטים אוהבים לשחק עמם) האפשריות. כל אלו בהכרח מביאות לחוסר יציבות.
עד כמה שוק ההון מגוחך אפשר לראות שוב ושוב כאשר מניה של חברה שרוחיה עלו באחוזים ניכרים (אורקל עלתה ב 30 אחוז) יורדת משמעותית (אורקל יורדת ב 9 אחוזים) רק בגלל שהאנליסטים צפו עליה גבוהה יותר. אפילו בניכוי עליות המניה בעבר בגלל צפי האנליסטים זה לא מתקבל על הדעת.
כך אפשר להעלות (או להוריד) מניה רק על ידי הערכה מוטעית של אנליסטים שאינם מבינים בטכנולוגיה, ובקשיי מו"פ (או יותר גרוע נותנים הערכות שגויות בכוונה להעלות או להוריד ערך מניה גם ביום הערכה, וגם ביום מימוש הערכה ). הערכות גבוהות מעלות את המניה ביום הערכה (ואז עושים רוח על המניה שעלתה) ומימוש נמוך מהערכות מוריד את ערך המניה (ואז עושים רוח על ירידת המניה, אולי ב short או פשוט מממשים קודם וקונים כאשר יורדת)
הרווח השולי ההפסד השולי
יש נטייה לאנשים מסוימים להתאמץ ולהגיע לעסקה אידאלית בה הם מקבלים הכי הרבה עבור הכי מעט.
זו טעות. טעות שהוגדרה בפתגם 'המצוין הוא אויב הטוב'.
כאשר הרווח השולי בין טוב למצוין קטן לעומת השקעה הדרושה ולכן אינו מוצדק במונחים של עלות/תועלת. אפשר במאמצי ההשקעה (ולא מדובר רק בכסף) להתפנות להשקעה נוספת.
כמובן שיש לעתים שיקולים המצדיקים השקעה גדולה. שקולים החורגים משיקולי עלות/תועלת.
החתירה למצוינות, לעומת זאת, תמיד חשובה ומוצדקת. כלומר מה שעושים כדאי שישתדלו לעשות הטוב ביותר.
זה קורה בכל תחומי החיים וכמעט בכל החלטה שאנו מקבלים.
דוגמאות? בבקשה!
הערכת מגמות
התעשרות ארצות ענק כמו הודו וסין מביאה למגמות הנובעות מיכולת ההוצאות של אזרחיהן.
צריכה מוגברת של מזון היא השלב הראשון. אדם שיש לו כסף נוסף על מה שהיה קודם לכן ושבעבר נאלץ להסתפק במזון זול בלבד, יגוון את התפריט בתור דבר ראשון.
תוצאה – עלית מחירי המזון בעולם.
עם התעשרות נוספת הכסף הפנוי ילך לרכישת מוצרי נוחות כמו מכוניות, אלקטרוניקה,
תוצאה – העלאת מחירי הדלק, מעבר לדלק חילופי, התחזקות חברות האלקטרוניקה.
מלחמה באירן תביא בין השאר העלאה רצינית של מחירי הנפט. אך העלאת מחירי הנפט (מכל סיבה שהיא) תביא לצמצום צריכת הנפט, פניה לאלטרנטיבות (בעיקר חשמל גרעיני – היחיד שיכול בטווח של שנים מעטות לספק אנרגיה רבה), מקורות נפט נוספים מארצות ידידותיות ובטווח הארוך הורדה של מחירי הנפט חזרה.
אירן תגיע לפיצוץ פצצת גרעין ראשונה. אין בכוח סנקציות לשנות זאת. הדברים שיכולים לשנות זאת הם מלחמה מוצלחת או הפיכה למשטר דמוקרטי. או שילוב של מלחמה שמטרתה שנוי משטר ועיכוב הפרויקט. היום יש בארה"ב נשיא מספיק נחוש ואידאולוגי שיעשה זאת, אך הוא בשלהי הקדנציה ואי הרצון שלו לפגוע בסיכויי מפלגתו יחד עם רוב דמוקרטי בקונגרס ובעיקר ההכבדה התקציבית (בסביבת כלכלה במשבר) יחד עם עיסוק צבאי בעיראק מקשים על פעולה כזו.
אם יבחר נשיא דמוקרטי (כל אחד מהשנים שאין להם רצון ולא הניסיון למלחמה) אופציה זו תסגר ולאירן תהיה פצצה, נשיא רפובליקני אולי ימשיך את מדיניות קודמו אך עדיין בעיות כלכלה צבא ופוליטיקה יקשו על ההחלטה. לישראל לבד אין יכולת צבאית להריץ מתקפה כזו ואיני רואה שהמנהיגים היום (שני האהודים) רוצים או יכולים לפעול ובוודאי איני רואה מנהיג ישראלי (ובוודאי לא אלו) לוחץ על הכפתור.
הדרך היחידה היא לשנות את המשטר בהפיכה הנתמכת על ידי ארצות ערב הסוניות. גם לדרך זו סיכוי קלוש. רוב הפתרונות ידרשו זמן רב שאולי אפשר לקנותו על ידי פעולות חבלה בתכנית הגרעין, אך מסופקני אם גם זה אפשרי (ואם זה נעשה היום על ידי חדלי האישים במנהיגות) בסיכוי גבוה.
מכאן שמרב הסיכויים שלאירן אכן תהיה פצצה.
השאלה מתי תהיה הפצצה תלויה בין השאר במי שיעמוד בראש ארה"ב, ואם יהיו בחירות בקרוב והנהגה שלנו תשתנה. מרב הסיכויים שהפצצה תהיה בטווח של שנה או שנים בודדות.
התוצאה תהיה שנוי לרעה של האיזונים במזרח התיכון ובעיקר חוסנה של מדינת ישראל.
כלכלת צריכה
כלכלת העולם כיום נשענת על צריכת מותרות (שהתרבות המערבית מעודדת אותה).
אחת הבעיות בהשענות על צריכת מותרות היא שקל מאד לצמצם מותרות כאשר יש חשש למיתון בכלכלה. עצם הצמצום מביא לאותו מיתון שחששו ממנו. כך שמועות מיצרות פניקה הגורמת למימוש השמועות.
עד שכלכלת העולם לא תשתחרר מהשענות כל כך מסיבית על צריכת מותרות צפויים משברים נוספים.
השחרור מכלכלה כזו אינו פשוט. הוא מוחייב:
לשנות מהיסוד את כל מנגנון הייצור והכלכלה. חברות ענק המוכרות רק מותגים יקרסו. בנקים וחברות הון אחרות צריכים לשנות כיוון ולתמוך בתעשייה הרצינית במקום לסחור בכסף עצמו.
לשנות את המגמות המעמידות כסף ופרסום כמטרות עליונות שיש לשאוף אליהן בתרבות המערבית.
שני דברים אלו קשים לבצוע, ואין לצפות לשנוי בכיוון כזה ללא משבר עמוק מאד.
הסכנה בהון עצמי נמוך
טייקונים ממנפים את עסקיהם בהון שלא שלהם. ההון העצמי שהם משקיעים בעסקיהם, אם הם בכלל משקיעים משהו, זניח בהרבה מההון שהם מגלגלים. הם עושים זאת בעיקר על ידי שכנוע בנקים ומשקיעים באגרות חוב שלהם להלוות להם כספים. השכנוע נעשה על ידי מצג שווא של יכולתם להחזיר את החוב ועל ידי הבטחה למשקיעים והבנקים תאבי הבצע לרווחים עתידיים גדולים.
שיטת פעולה זו אינה שונה בהרבה משיטות בהם נקט מיידורף, שיטת 'הפירמידה'.
כדי להחזיר חובות ישנים ואפילו ברווח המובטח, הם משתמשים בכסף שהם 'מגייסים' מלווים חדשים. כדי להרחיב כך הם עושים גם כדי להרחיב את עסקיהם.
הבנקים פועלים בשיטה שאינה שונה בהרבה. גם הם עובדים עם הון עצמי קטן מהיקף עסקיהם. אם על הטייקונים אפשר לומר שהם עוסקים גם בתעשייה ממשית, הרי עיסוקם של הבנקים כולו עסקי אויר של שינוע כספים שלא שלהם בהינף פקודה למחשב וגריפת רווחים אדירים. העבודה (והידע הנחוץ לכך) אינם גדולה. עיקר יכולתם הוא מהמונופול שיש להם על פעולות בנקאיות, וכמו הטייקונים, מצג השווא שהם בטוחים ויכולים להחזיר את ההלוואות בכל זמן שידרשו.
שיטות פעולה כאלו אפשריות רק בשוק הון ובכלכלה הנשענת על צרכנות הולכת וגדלה – מה שהעיתונים קוראים בועה (בדרך כלל רק לאחר שהיא מתפוצצת בפניהם).
נשאלות השאלות
האם באמת צריכים מימון בנקאי כזה?
האם אי אפשר לבנות כלכלה ממשית?
No comments:
Post a Comment