בנית תמונת המציאות

אין אדם דומה לחברו. יש שמנים ורזים, גבוהים ונמוכים, שחורים ולבנים. בכל זאת אנו יכולים לקבוע במבט אחד שלפנינו אדם ולא נמלה. אפילו אדם ולא קוף, הזהה לנו בתשעים ושמונה אחוז מבחינה גנטית. יש משהו משותף לבני האדם המאפשר לנו לבדל אותם מכל חי אחר. באותה מידה אין מוח אדם הדומה למוח אחר, אך אנו יכולים לזהות מנגנוני מחשבה בסיסיים המשותפים לכל אדם.
בהמשך הפרק הזה אנסה לשרטט את המנגנונים הבסיסיים האלו. אין אנו יודעים עדיין בדיוק איך המוח פועל. אך אפשר להסיק רבות על פעולת המוח, כאשר ניקח בחשבון את המגבלות הפיזיות של המוח, ומתוך כך, בעזרת מחקר המוח שכבר נעשה, ומתוך התבוננות עצמית, להסיק איזה הפתרונות האבולוציה מצאה לפעילות המוח כדי להתמודד עם אתגרי המציאות הנעים בקצב מהיר. כאשר לרשות המוח 'חומרה' איטית וגודל מוגבל, היה עליו להסיק מסקנות בהסתמך על הערכות המבוססות על הנתונים המעטים שהספיקו להגיע מהחושים בזמן הקצר שלרשותו, כדי להחליט אם לברוח או להסתער. לשם כך המוח נעזר בבסיס הנתונים הקיים במוח מלידה, ומועשר על ידי ניסיון חיים.
מחקרים הראו עד כמה מוצלח המוח בהערכות. מספיק למוח להבחין בתנועה אופיינית לנמר, כדי להגיע למסקנה שהחיה המתקרבת היא נמר וכוונתו לתקוף.
מספיק לראות כמה נקודות זזות על מסך המחשב, כדי להסיק שלפנינו רקדנית בריקוד שמח.
היכולת המדהימה של המוח להערכה על סמך נתונים מועטים נסמכת, לפי אין ספור מחקרים, על שימוש בבסיס הנתונים. בסיס נתונים זה כולל טבלאות של מסקנות ותגובות, הנשלפות בתגובה לנתונים החלקיים הזורמים מהחושים. האינפורמציה שהמוח מקבל מהחושים משמשת רק כהדק (Trigger) כדי לשלוף את התוצאות הרשומות בטבלה ולהפעיל את התגובה המובנית הצרובה במוח.
המוח של האדם המודרני אינו שונה מבחינה זו ממוחו של האדם הקדמון, כי משך ההיסטוריה האנושית המודרנית מהווה חלקיק קטן מהזמן בו התפתח המוח האנושי.
זה נכון לדברים חשובים כמו גם לדברים חסרי חשיבות, כמו הניסוי שנעשה בצבעים. מתברר שאדם תמיד יחשוב שצבע הבננה צהוב, כי כך צרובה תמונת הבננה במוחו. לכן כאשר המוח מזהה צורת בננה, זו תמיד תיראה צהובה ללא קשר עם צבעה האמיתי באותו רגע. בניסוי הצבע של הבננה שונה על ידי תאורה צבעונית אחרת, אך המוח תמיד 'רואה' את הבננה כצהובה. לא כך הדבר כאשר מציגים לאדם ריבוע סתמי. אין בבסיס הנתונים של המוח צבע אופייני לרבוע ולכן הוא ייראה בצבעים שונים לפי התאורה.

בניסויי מחקר אחרים בדקו את הקישור הסטראוטיפי של אדם שחור או היספני עם אלימות.
לפני כמה שנים ארה"ב געשה על מקרה בו שני שוטרים הרגו אדם היספני בלוס אנג'לס, כאשר הוא בעצם רק ניסה להוציא תעודה מזהה. השוטרים טענו שהם ראו שהוא הוציא אקדח.
חוקרים באוניברסיטה בדקו טענה זו על סטודנטים לפסיכולוגיה. המחקר הראה שגם סטודנטים לבנים אלו, שאינם חשודים בגזענות, טועים. בפני הסטודנטים הציגו סרטים של אנשים שונים שחלקם שולף ארנק וחלק אחר, אקדח. הסטודנטים התבקשו לציין אם הם רואים אקדח או ארנק כאשר לרשותם זמן קצר להחלטה. הסטודנטים, כמו השוטרים בלוס אנג'לס, נטו 'לראות' אקדח בידי כושים והיספנים יותר מאשר בידי לבנים. הוכחה לכוח של הסטראוטיפים בהסקת מסקנות במיוחד כאשר אין זמן להכניס שיקולי השקפת עולם.
אפשר לראות עד כמה אנו מסתמכים על סטראוטיפים הצרובים במוחנו, לפי הדרך בה אנו אוהבים את המזון שהורגלנו אליו, את נופי מולדתנו המוכרים, וגם את הדעות המוכרות מהבית ומהסביבה.
אתה הקורא יכול להעביר בדמיונך את כל הדברים האלו ולבדוק שזה המצב גם אצלך.

שימוש בבסיס הנתונים שבמוח, אינו הדרך היחידה בה המוח מקצר תהליכים. מתברר שהמוח מסנן את האינפורמציה החשובה לו ואליה הוא מכוון את החושים. על ידי סינון מוקדם זה, הוא מקבל רק את האינפורמציה החיונית לו בלי 'רעשי סביבה', כדי להחליט. הוא אינו חייב לבחון נתונים רבים שאינם רלוונטיים.
אדם קולט אינפורמציה מהסביבה כאשר הוא משתמש בחושים, הזהים פחות או יותר אצל כולנו.
לכולנו עיניים המצוידות כדי לקבל אינפורמציה חזותית אל המוח, אך מוחו של כל אחד מאתנו מכוון אותן לראות דברים אחרים. הדבר דומה למשקפת אופרה שהגבר מכוון אותה לראות את הנשים היפות בשמלות הערב, והאישה מכוונת אותה אל הטנור יפה המראה בחזית הבמה.

במחקר שנערך כדי להבין איך אדם קורא ספר, נמצא שאדם אינו קורא את הכתוב לפי הסדר. המוח פוקד על העיניים לדלג על מילים שהוא מכיר ולחזור לאחור לקרוא מילה שאינו מכיר. בצורה זו המוח יכול להאיץ את הבנת הכתוב.
כאשר אנו מקשיבים לבן שיחנו, המוח מעמעם קולות שכנים המפריעים להתרכז בשיחה.
על ידי הסינון המוקדם הזה המוח חייב להתמודד עם פחות נתונים.

לאחר הקלט המהיר של נתונים מהחושים, המוח מעבד את האינפורמציה הנקייה שנקלטה בסיוע בסיס נתונים הקיים בו, כדי להרכיב תמונה של המציאות שתעזור לו לשרוד.
המוח מגיב מידית כאשר הוא מוצא צורך בכך, ורק לאחר מכן הוא מעביר את תמונת המציאות שבנה לתודעה, לשם לעיבוד מושכל נוסף, לטווח הארוך.
תמונת המציאות שהמוח בונה, אינה התמונה שהעיניים שלנו רואות, אלא דימוי המציאות שהמוח בונה.
כאשר השוו את תמונת האזורים הפעילים במוח כאשר אדם רואה תמונה, לתמונת האזורים האלו כאשר אדם מדמיין אותה תמונה, נמצאה זהות. הוכחה לכך שהתודעה 'רואה' דמוי של המוח ולא צילום של העיניים.
מערכת עיבוד האינפורמציה במוח היררכית. אפשר להבחין בשלושה שלבים היררכיים עיקריים בטיפול של המוח באינפורמציה המתקבלת.

בכל אחד משלושת השלבים האלו שונה כל אדם מחברו ועלינו להעריך איך מוחו של 'האחר' מטפל בכל שלב ושלב.

השלבים הם:

• איסוף נתונים.

• עיבוד הנתונים ותגובה מהירה במקרה הצורך.

• עיבוד נוסף של הנתונים כדי לתכנן תגובה לטווח ארוך.