מתוך הרעיון הבסיסי של האבולוציה הפרטית, אפשר להסיק שכאשר מופיעות תכונות חדשות באדם מתוך טעות גנטית - מוטציה, רק אותן תכונות שגורמות לאדם לשרוד טוב יותר מאחרים בסביבה שלו עוברות בתורשה לצאצאיו. זאת מעצם העובדה,שלאנשים אלו הסיכוי הטוב ביותר לשרוד כדי להעמיד צאצאים. אנשים שאינם שורדים,כמובן אינם יכולים להוליד צאצאים ולכן הגנים שלהם נעלמים.
דרוויניסטים אדוקים כמו ריצ'רד דוקינס, מסבירים שגם אם רק יתרון קטן מבדיל פרט אחד מהאחרים מאותו מין, הרי בזמנים הארוכים בהם מדובר, היתרון הזה 'מסנן' את הפחות מתאימים שאין להם אותו יתרון, כך שיישארו רק אלו שיש להם אותו יתרון.
ההסבר הזה תקף לחלק מהמקרים, בייחוד במקרה כאשר יש שנוי סביבתי חריף. אך הסבר זה לוקה בשטחיות.
שיפורים קטנים יכולים להיות בלתי משמעותיים ליכולת לשרוד את 'הסינון' משתי סיבות:
הזמן הדרוש לסינון כל כך גדול, עד שהשיפור נעלם בעקבות תמהיל שהולך ונהייה מדולל עם הרוב שאין בו את השיפור הקטן הזה.
יתכן ובמקביל מופיע שיפור אחר גדול יותר, שגורם דווקא לבעלי השיפור האחר 'לסנן' החוצה את בעלי השיפור הקל.
No comments:
Post a Comment